בש"פ 5244/08 ניסים חיים נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן יוסף) להיעתר לערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ע' דרויאן) ולהותיר על כנם את תנאי מעצר הבית שבהם היה נתון העורר עד כה.

1.

כתב אישום שהוגש נגד העורר בחודש ינואר 2008 מייחס לו ביצוע עבירה של ניסיון למעשה מגונה בפומבי ועבירה של ניסיון להטרדה מינית. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, במועדים שונים בראשית חודש דצמבר 2007 קיים העורר באמצעות האינטרנט שיחות בעלות תכנים מיניים עם מי שנחזתה על-ידו להיות קטינה בת 13, אשר בפועל היתה תחקירנית טלוויזיה מטעם ערוץ 10. במהלך אחת מן השיחות התפשט העורר מול מצלמת האינטרנט, החזיק את איבר מינו, ובמשך דקות ארוכות אונן מול המצלמה. על-פי הנטען, במעשים אלו ניסה העורר לבצע מעשה מגונה בפני קטין ולהטריד קטינה מתחת לגיל 15, כאשר ביצע בפני אותה נערה לכאורה מעשים מגונים וכתב לה דברים בעלי תכנים מיניים.

2.

נוכח האישומים האמורים, הורה בתחילה בית משפט השלום כי העורר יהיה נתון במעצר בית מלא עד לתום ההליכים נגדו. בהמשך, במסגרת בקשה מטעם העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו ועל בסיס תסקירים מטעם שירות המבחן שהוגשו בעניינו, הוקלו תנאי שחרורו של העורר והותר לו לצאת לעבודה תחת פיקוח. ביום 29.4.08, נעתר בית משפט השלום לבקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש העורר והורה על ביטול מרבית התנאים המגבילים שהוטלו עליו. נקבע, כי העורר ישהה במעצר בית לילי בין השעות 22:00 ל-06:00 למחרת, וכי מעבר לכך יוכל הוא לנוע לכל מקום ללא פיקוח.

3.

המשיבה הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בהמלצת בית המשפט ובהסכמת בא-כוח העורר, נדחה הדיון בערר במספר שבועות לשם קבלת תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן. משהתסקיר האמור לא הוגש בשל עיצומי שירות המבחן, וכך גם לאחר דחייה נוספת של הדיון, קיים בית משפט השלום ביום 3.6.08 דיון נוסף בעניינו של העורר. בסיומו, שב בית משפט השלום על קביעתו כי יש מקום להקל בתנאי שחרורו של העורר וזאת בהתאם לאמור בהחלטתו הקודמת.

4.

המשיבה עררה אף על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי. ביום 6.6.08 נעתר בית המשפט לערר. בית המשפט ציין כי מתסקירי שירות המבחן עולה כי נשקפת מן העורר מסוכנות ברמה מסוימת, אם כי לא גבוהה, וכי על מנת שניתן יהיה להפיג ולצמצם מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר, נדרש שהחלופה תכלול פיקוח. לדבריו, בהתחשב בעבירות המיוחסות לעורר, פיקוח בשעות הלילה בלבד אינו הגיוני, ומכאן כי על העורר להימצא בפיקוח גם במהלך שעות היום. לפיכך, הורה כאמור בית המשפט המחוזי על ביטול החלטת בית משפט השלום אשר הקלה בתנאי שחרורו של העורר. לצד זאת, ציין בית המשפט כי במידה ותסתיים שביתת שירות המבחן ובמידה ויונח בפני בית המשפט תסקיר מעצר המצביע על כך שמסוכנותו של העורר נעלמה או פחתה במידה ניכרת, יתכן ויהיה מקום לשנות את תנאי השחרור.

על כך הערר שלפניי.

5.

העורר מעלה שלל טענות כנגד החלטת בית המשפט המחוזי שאלו הן העיקריות ביניהן: ראשית, טוען בא-כוח העורר כי המסוכנות הנשקפת ממרשו הינה נמוכה וכי אין כל אינדיקציה ממשית לכך שהקלת תנאי השחרור כפי שקבע בית משפט השלום תיצור סכנה כלשהי לציבור. לדבריו, המעשים הנטענים היו מעידה חד-פעמית של העורר, הוא הפסיקם מיוזמתו, אין לו כל עבר פלילי משמעותי, וככלל, הסיכון הנשקף ממנו נמוך וניתן לשליטה ואילו ההקלה שנתבקשה בתנאי השחרור הינה מידתית והדרגתית. שנית, מדגיש הסנגור כי חלף זמן ניכר מאז הוחלט להקל בתנאי שחרורו של העורר וכי עד כה עמד מרשו בתנאי השחרור שנקבעו לו באופן מלא וללא כל חריגה. שלישית, טוען הוא כי יש להביא בחשבון את העובדה שמועד תחילת שמיעת הראיות במשפטו של העורר נקבע רק לחודש ספטמבר 2008 וכי התיק צפוי להתנהל במשך תקופה ארוכה, כך שהעורר יהיה נתון במעצר בית לאורך זמן רב. רביעית, טוען הוא כי לא ניתן להתעלם מכך שעיצומי שירות המבחן נמשכים כבר חודשיים, וכי במצב הנתון, לא ניתן לצפות כי יתקבל בעניינו של העורר תסקיר בקרוב. לאור האמור, מבקש העורר לצמצם את הפגיעה בחירותו ולהורות על הקלה נוספת בתנאי שחרורו כך שיתאפשר לו לשהות במעצר בית בשעות הלילה בלבד.

6.

המשיבה סבורה כי אין מקום לקבל את הערר. לדבריה, ההתנהגות המיוחסת לעורר מעידה על מסוכנות הנשקפת ממנו, וכך גם עולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו, אשר לצד האמירות המופיעות בו לזכותו של העורר, קובע כי קיימת מסוכנות בינונית עד גבוהה להישנות המעשים מצדו. עוד עולה לדבריה מהתסקיר כי מדובר באישיות לא בשלה, בעלת נטיית לאימפולסיביות וחוסר יציבות וכי לעורר קושי בהבנת משמעות התנהגותו וקושי בהצבת גבולות להתנהגותו. לטענתה, התנאים שנקבעו, על אף הפגיעה המסוימת בחירות העורר, הינם מידתיים והולמים. בנוסף, התיק קבוע להוכחות בספטמבר ותידרשנה להערכתה לא יותר מ-2-3 ישיבות על מנת לסיימו, כך שניתן לצפות לסיום התיק בעתיד הקרוב. לדבריה, אכן בנסיבות מסוימות, ובפרט בעת עיצומים של שירות המבחן, אין לעתים מנוס מכך שבית המשפט יעריך בעצמו את המסוכנות הנשקפת מנאשם ואת התאמתם של תנאי השחרור המבוקשים, וזאת אף ללא תסקיר של שירות המבחן. יחד עם זאת, סבורה היא כי במקרה דנן לא היה מקום להקל בתנאי השחרור של העורר מעבר למה שכבר נקבע.

7.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על צרופותיה ובהחלטות השונות שניתנו על-ידי הערכאות דלמטה בעניינו של העורר, ולאחר ששקלתי את הטיעונים שהעלו בפניי הצדדים, מצאתי כי אין מקום להיעתר לערר. יסודו של ערר זה בבקשת העורר לפי סעיף

52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע כי ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי שחרור בערובה, וזאת "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". כידוע, את התקיימותן של עילות אלו יש לבחון בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות, תוך איזון בין השיקולים והאינטרסים הפועלים באותו מקרה ומתוך חתירה להשגת האיזון הראוי והמידתי ביותר בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי לבין האינטרס הציבורי (וראו לדוגמה: בש"פ 913/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.2.2008 וההפניות שם)). בענייננו, לא שוכנעתי כי מי מהעילות האמורות להצדקת עיון חוזר בתנאי השחרור שהושתו על העורר מתקיימת, ומכאן כי לא היה לטעמי מקום - לעת הזו ובמצב הדברים הנוכחי -

לשנות פעם נוספת מתנאי השחרור שנקבעו ביחס אליו. העורר נמצא במעצר בית מזה כ-6 חודשים, כאשר מתוכם, במשך 4 חודשים מצוי הוא תחת תנאי השחרור הנוכחיים, במסגרתם הותר לו לצאת לעבודה במשך מרבית שעות היום, כשהוא תחת פיקוח. בתסקיר שירות המבחן מיום 21.1.08 התרשם השירות כי רמת הסיכון לפגיעה מינית מצד העורר בטווח הקרוב ובתנאים המגבילים שבהם שהה הינה בינונית עד גבוהה. בעמדתו העדכנית מיום 4.3.08, אשר על בסיסה נקבעו תנאי השחרור הנוכחיים, העריך השירות כי שחרורו של העורר לעבודה תחת פיקוח עשוי להיות אלמנט מפחית סיכון ולפיכך הומלץ על הקלת התנאים כך שיאושר לו לצאת לעבודה. לצד זאת, המליץ שירות המבחן כי יתר התנאים המגבילים שהושתו על העורר יישארו על כנם. בנסיבות העניין, אין מקום לטעמי למסקנה כי חלף זמן ניכר מאז נקבעו לאחרונה תנאי השחרור של העורר ולא ניתן גם לומר כי חל שינוי נסיבות משמעותי כלשהו או התגלו עובדות חדשות.

העיצומים שבהם מצוי שירות המבחן מעוררים קושי ממשי ביחס למספר רב של תיקים המובאים בפני הערכאות השונות, ובכלל זאת בפני בית משפט זה. בפרט כך הוא הדבר ככל שעסקינן בנאשמים הנתונים במעצר במשך תקופה ארוכה ואשר אפשר וניתן היה, על בסיס תסקיר חיובי מטעם שירות המבחן, להורות על שחרורם לחלופת מעצר מתאימה. בנסיבות אלו אכן עשויים להיות מצבים שבהם התמשכות המעצר בלא הגשת תסקיר תצדיק את שחרורו של העצור לחלופה זמנית שנבדקה כראוי על-ידי בית המשפט. ואולם, מנגד יש לזכור כי כפי שציינה השופטת א' פרוקצ'יה במקרה אחר: "הדברים תלויים בנסיבות המיוחדות של המקרה, באופי העבירות, בטיבו של הנאשם, ובמהות ההסדר הזמני המוצע", כאשר "ישנם מצבים בהם, בלא תסקיר מבחן, הדעת נותנת כי בית המשפט יטה שלא לקבל החלטה בדבר חלופה גם בנסיבות בהן הגשת התסקיר מתעכבת מעבר למידה" (בש"פ 841/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 30.1.2007)). הדבר תלוי אפוא בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ובאיזון בין השיקולים השונים המתעוררים בו.

בנסיבות ענייננו אנו, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול-דעתו של בית המשפט המחוזי אשר סבר כי אין מקום לשנות מתנאי השחרור של העורר בטרם יתקבל תסקיר עדכני בעניינו. זאת, הן לאור התרשמותו המורכבת של שירות המבחן מן העורר ולאור טיב האישומים המיוחסים לו; הן מאחר וכבית המשפט המחוזי סבורה אף אני כי על פניו ישנו קושי בהימצאות העורר תחת פיקוח במשך שעות הלילה בלבד; והן מאחר ובבחינה הכוללת של הדברים, סבורני כי תנאי השחרור בהם מצוי העורר כעת - ובין היתר בהתחשב בהערכה כי משפטו לא יימשך זמן רב - הינם מידתיים דיים, כך שלא שוכנעתי כי במצב הדברים הנוכחי קיימת הצדקה מספקת לשנותם בהעדר עמדת שירות המבחן בעניין.

דין הערר להידחות אפוא, וכך אני מורה.