בש"פ 5249/03 יריב זהבי נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום באשקלון, יוחסו לעורר שני אישומים בגין תקיפת חברתו לחיים, בשני מועדים בחודשים ינואר ואפריל 2003. נטען, כי בעקבות תקיפתה של המתלוננת גרם לה העורר חבלות של ממש.

ראיות המשיבה מתבססות על הודעותיהן של המתלוננת ובתה וכן על תעודות רפואיות, ומאחר והמשיבה סברה כי מהעורר נשקפת סכנה לבת זוגו, היא עתרה למעצרו עד תום ההליכים. בטרם גיבש את החלטתו, ביקש בית המשפט וקיבל תסקיר מעצר, ומעיון בזה עלה כי קיים חשש לשלומה של המתלוננת. לאור זאת, סבר בית המשפט כי חלופת המעצר שהוצעה לו, לא יהיה בה מענה הולם למסוכנות העורר, ועל כן הורה על מעצרו. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי וזה נדחה, ומכאן הערר שבפני.

בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד ד' ויצטום, טען בעיקר לעניין חלופת המעצר. להשקפתו, יצאה שגגה מתחת ידיו של בית משפט השלום, ובעקבותיו גם מבית המשפט המחוזי, אשר סברו כי הערבים שנטלו על עצמם את מטלת הפיקוח על העורר, לא יוכלו לעשות זאת באופן רצוף מחמת עיסוקיהם האחרים. כן נטען, כי המתלוננת ניסתה להסתיר את עברה הפסיכיאטרי ואת אלימותה כלפי העורר, ויש בכל אלה כדי להקהות את עוקצה של המסוכנות המיוחסת לעורר.

לא ראיתי מקום לשנות מהחלטותיהן של הערכאות אשר קדמו לי. התמונה המצטיירת היא שהעורר נהג בבת זוגו באלימות מתמשכת, ונראה כי הוא מתקשה להשתחרר מדפוסי התנהגות תוקפניים שסיגל לעצמו. במצב זה יש רגליים לסברה כי אם ישוחרר ממעצרו, הוא עלול לסכן את שלומה של המתלוננת, ולפיכך, אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לתת מענה הולם למסוכנות זו.

הערר נדחה.