בש"פ 5250/00 אבו עטייה כפאח נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בשני מעשי שוד, אותם ביצע תוך התחזות לאחר, וכן בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וכליאת שווא.

על-פי האמור בכתב-אישום, השתתפו העורר וחמישה אחרים בשוד פועלים מרומניה, המתגוררים בקרוון, והעובדים באתר-בנייה. השודדים הציגו עצמם כשוטרים שבאו לבצע חיפוש אחר סמים, כלאו את הפועלים באחד החדרים, ובעוד אלה כלואים, ביצעו חיפוש בקרוון, ושדדו את הכסף שמצאו בו.

במקרה השוד שבוצע בתאריך 24.6.2000 נשדדו 810 ש"ח ו200- דולר. במקרה אחר, שבוצע בתאריך 25.6.2000, נשדדו 12,000 ש"ח, 8000 דולר, תכשיטים ושני מכשירי טלפון סלולריים.

האישום נגד העורר בוסס על זיהויו על-ידי שלושה מן המתלוננים, כאשר שניים מהם זיהו אותו כמשתתף בשוד בתאריך 25.6.2000, והשלישי זיהה אותו כמשתתף בשוד שבוצע בתאריך 24.6.2000. בנוסף, רשמו השוטרים בתחנת-המשטרה זכרונות-דברים, על-פיהם אמר להם העורר, כי הוא מוכן "לסגור" את העניין לגביו בלבד, ולא התעניין בחומרת העונש שיוטל עליו.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ראה בראיות אלו כבעלות עוצמה מספקת, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר שבפניי.

בערר זה טוען העורר, בעיקר, כי לא ניתן לסמוך על מסדרי-הזיהוי בשל רימוזים שהיו בהם. היו אלה מסדרי-זיהוי באמצעות תמונות בוידאו, בגידרם הראו למתלוננים שמונה תצלומים שונים בכל פעם, אלא שלטענת העורר, לפני הצגת תמונתו הופסקה הצגת התמונות, והמזהה נדרש לסובב פניו עד להמשך הצגת התצלומים.

עיינתי בדוחות מסדרי-הזיהוי ובצרופיהם, ולא מצאתי בתיאור, שאף אינו מדוייק, את הרימוז הנטען. למצער, באחד המסדרים, הפסקת ההצגה לא נעשתה לפני הצגת תמונת העורר, אלא לפני הצגת תמונות הניצבים. אם אוסיף לכך את העובדה שהעורר זוהה על-ידי שלושה קורבנות, שהוא מואשם בשני מעשי שוד, ואת דברי העורר לקציני המשטרה, נראה לי כי חומר הראיות הוא בעוצמה מספקת למעצר. בנסיבות אלה אף אין מקום לקביעת חלופת-מעצר.

אשר-על-כן, הערר נדחה.