בש"פ 5254/07 זקי ג'בארין נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 13.5.07 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק ויריות באיזור מגורים. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 7.4.07 בשעות הלילה, לאחר דין ודברים בין העורר לבין שכנו, ריאד אגאבריה, שלף העורר אקדח וירה ממנו מספר כדורים לכיוון השכן. השכן הסתתר, ועל כן לא נפגע מהירי, אך כתוצאה מהירי נפגע אדם אחר שנמצא בסמוך למקום האירוע. הוא אושפז, ואובחנו אצלו שני פצעי ירי ושבר מרוסק.

3.

עם כתב האישום הוגשה בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

4.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה המערבות את העורר במיוחס לו.

בית המשפט התייחס להודעת השכן המתלונן, אשר טען כי העורר ירה עליו עוד בטרם ידע כי הירי פגע באדם אחר. כן מסר הנפגע מהירי הודעה, בה תיאר את פציעתו, וגם זאת, בטרם ידע על גרסתו של השכן. לעומת זאת, גרסת העורר נמצאה מלאת סתירות ותהיות. בית המשפט היה ער לקיומן של סתירות מסוימות שעלו מחומר הראיות, אולם יחד עם זאת מצא כי הגרסה המפלילה איתנה דייה לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים.

אשר לעילת מעצר, בית המשפט קבע כי התנהגות העורר מתאפיינת במסוכנות יתירה, כאשר מיוחס לו שימוש בנשק מתוך כוונה לפגוע באחר, והעובדה כי בסופו של דבר נפגע עובר אורח תמים, שלא אליו כוונו היריות, אינה גורעת ממסוכנות זו. עוד ציין, כי מדובר בכלי נשק שהוחזק בידי העורר שלא כדין, אשר נעשה בו שימוש נמהר, כאשר דין ודברים בינו לשכן לא הניח את דעתו. בית המשפט התייחס גם לחשש משיבוש הליכי משפט והימלטות העורר מהדין, אותו הסיק מכך שהעורר נמלט מהמשטרה, ונעצר רק מספר שבועות לאחר האירוע המיוחס לו.

בית המשפט ציין את עברו הפלילי של העורר בעבירות רבות וחמורות, לרבות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה כשהעבריין מזויין, אחזקת סכין למטרה לא כשרה, וכו'. כן תלויים נגדו מאסרים על תנאי בני-הפעלה. רוב העבירות בוצעו בשנים 2004-5, והעונשים שנגזרו בגינם לא הרתיעו את העורר. בנסיבות אלה, החליט בית המשפט כי משקלם המצטבר של הנתונים האמורים מצביע על מסוכנות העורר במידה כזו שאינה מתירה את שחרורו בחלופה.

על החלטה זו נסוב הערר שלפני.

5.

לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא עת הורה על מעצרו עד תום ההליכים, מפני שבנסיבות הענין יש מקום להסתפק בחלופת מעצר, אשר עשויה להבטיח ניהול תקין של המשפט. לטענתו, מהותן ועצמתן של הראיות הקיימות, מביאות למסקנה כי יש להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט קמא עצמו היה ער לבעייתיות שבחומר הראיות, ולחשש מפני כרסומן. אין בעברו הפלילי כדי לשלול את הצורך לבחון חלופת מעצר ראויה, וטעה בית המשפט המחוזי בכך שלא בחן חלופה קונקרטית בעניינו. לאור כל האמור, מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר שתיקבע. לחלופין, הוא מבקש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, בו תיבחן חלופת מעצר שיציע.

6.

הצדק עם בית המשפט המחוזי בקובעו כי נתקיימה במקרה זה דרישת הראיות לכאורה ברף הראוי לצורך הליך מעצר. ניתנו שתי עדויות מצטלבות של השכן ושל האדם שנפגע, לפיהן העורר הוא זה שירה, בלא שהעד האחד ידע על גרסתו של חברו. הצטלבות זו מקנה אמינות לגרסאות עדים אלה. בנוסף לכך, היה עוד עד ראייה, עזמי אלקדסה, שחיזק את עדויות השניים. הוא נמצא ליד הנפגע בשעת האירוע, וראה אותו מתמוטט ונפצע. הוא מאשר את עיקרי גרסתו של הנפגע.

כנגד זאת, גרסתו של העורר הינה מלאת סתירות, ואמינותה מוטלת בספק. הימלטותו מהמשטרה מחזקת את העדויות המפלילות נגדו. שני עדים נוספים שהעידו לחיזוק גרסתו טענו כי השכן ריאד הוא זה שירה, ועדויותיהם אינן מתיישבות בפרטיהן עם גרסת הנאשם, אך מהשוואתן זו לזו קיים חשש לתיאום גרסאות ביניהם. בזירת האירוע נמצאו שלושה תרמילים בקרבת ביתו של העורר, ומיקום היריות תואם את עדותו של השכן ריאד.

בית המשפט קמא ציין עניינים שונים שבהם עולות תמיהות המחייבות בחינה במסגרת המשפט, והדבר ייעשה. אולם נכון לשלב זה, יש בחומר הראיות גרעין מפליל בעל עוצמה כזו המצדיקה את הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר כנדרש לצורך הליך מעצר.

7.

עילת מעצר בגין מסוכנות התגבשה כנגד העורר לא רק בגין המעשים המסוכנים המיוחסים לו בהליך זה, אלא גם נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות של הפרעה ותקיפה של שוטר במילוי תפקידו, חבלה כשהעבריין מזויין, וחבלה חמורה, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, ושיבוש מהלכי משפט. העורר ריצה עונשי מאסר, ותלויים נגדו מאסרים על תנאי. על רקע מסוכנות זו, הנלמדת גם מעברו של העורר, שהוא אדם צעיר יליד 1987, השימוש בנשק חם בתגובה לוויכוח עם שכן, ופציעה קשה של עובר אורח תמים כתוצאה מירי זה, מעלים חשש כבד לבטחון הציבור משחרורו של העורר בחלופה. לחשש זה נילווה גם סיכון משיבוש הליכי משפט והימלטות, הנלמד מן העובדה כי העורר לא הגיע למשטרה אף שנדרש לחקירה, וזאת במשך תקופה די ארוכה. כמו כן, עברו הפלילי בעבירות כנגד שוטרים ושיבוש מהלכי משפט מחזקים את קיומה של עילת מעצר בגין חשש להימלטות מן הדין ומשיבוש הליכי המשפט, ומצביעים על אי-התאמתה של חלופה לנסיבות מקרה זה.

זהו אחד מאותם מצבים חריגים שבהם עשוי בית המשפט שלא להיזקק לבחינת חלופה כלשהי, מן הטעם שהמסוכנות הטבועה היא ברמה כזו שאינה מאפשרת שחרור נאשם במהלך המשפט. למותר לומר, כי שינוי נסיבות מהותי, כגון התמשכות ניכרת של הליכי המשפט או כרסום מהותי בראיות ,עשויים להצדיק עיון חוזר בהחלטת המעצר, כקבוע בחוק.

בנסיבות אלה, יש לאמץ את קביעות בית המשפט קמא, ולדחות את הערר.