בש"פ 5254/98 טלוזי אשרף נ. מדינת ישראל

העורר מואשם יחד עם אדם נוסף בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 57.546 גרם, וכדורי אקסטזי בדירה באילת, וכן בהחזקת 4 כדורי אקסטזי, שנתפסו על גופו.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טימור) ציווה על המעצר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר והאדם הנוסף, הם ששכרו את הדירה באילת, שבה נתפסו הסמים, והם שהחזיקו בה באופן בלעדי.

הסניגור המלומד של העורר ביקש לשחררו על יסוד הטענה כי אין די ראיות לכאורה המספיקות להרשעתו בעבירות המיוחסות לו.

לאחר שבחנתי את טענות הסניגור, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של השופט קמא כי אכן יש בידי התביעה ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה. לטענת הסניגור, לעורר לא היתה החזקה בלעדית בדירה, אלא היתה אפשרות שאחרים, הגרים באותו מתחם של דירות מושכרות ובהם סוחרי סמים, נכנסו ויצאו ממנה, והם שהטמינו בה את הסמים. אולם, לא הובאה בפני כל תשתית לביסוס הגירסה שאחרים נהגו להשתמש או להחזיק ביחידת הדיור. העורר עצמו הכחיש בהודעותיו כל קשר לדירה, אף שבעל הדירה עמד על גירסתו כי העורר שכר את הדירה ממנו וכי המפתח לא עמד לרשות אחרים. הראיות מצביעות על כך שהעורר גר בדירה אחרת באילת והחזיק בו זמנית בשכירות את הדירה בה נמצא הסם. העובדה כי כדורי האקסטזי שנתפסו ברשותו היו דומים לאלה שנתפסו בדירה, קושרת אף היא את העורר למעשים המיוחסים לו. די בראיות אלה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית לאישומים המיוחסים לעורר, כנדרש בשלב זה.

בהתקיים תשתית ראייתית מספקת ניתן לקבוע כי קמה עילת מעצר נגד העורר, עקב מסוכנותו. טיבן של העבירות המיוחסות לעורר והרשעותיו הקודמות המרובות, יש בהן כדי ללמד על כך שאין חלופה מתאימה למעצרו.

אשר על כן הערר נדחה.