בש"פ 5257/02 אולג פלדמן נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. בעשותו כן קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד כל שלושת הנאשמים, כאשר לפני בית-המשפט היה נאשם נוסף, שאיננו בפנינו.

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט, בפרוטוקול של בית המשפט קמא ובהודעת הערר ושמעתי טיעונים בעל-פה מפי שני הצדדים מוצאת אני כי קביעתו של בית המשפט המחוזי מבוססת, ואף אני, כמוהו, סבורה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים.

2.הסניגור המלומד העלה טענות שונות כדי להצביע על חולשת הראיות וטען כי לא קיימות ראיות לכאורה. לא היה בטענות כדי לשכנעני כי אכן כך הוא. שני העוררים מואשמים בקשירת קשר לביצוע פשע ובשוד בנסיבות מחמירות, בשני אישומים. מעשיהם מתבטאים בתכנון וביצוע של קשר לשדוד, בתחבולת מרמה, את כספן של עוברות אורח, ממוצא פיליפיני. תחבולתם צלחה בידם. העורר 2 לא השתתף בפועל בביצוע אותה תחבולה במהלכה נשדדו הכספים, אלא המתין במכונית לעורר 1 ולאדם הנוסף שאיננו בפנינו וברח איתם מן המקום.

3.העורר 1 מואשם גם במעשה מגונה בנסיבות אינוס, בשני האישומים, בכך שתוך כדי נטילת הרכוש מן המתלוננות, מישש את גופן, כאמור בכתב האישום, לשם גירוי וביזוי מיני.

4.נראה לי כי יש לעשות הפרדה בין השניים לעניין המעצר עד תום ההליכים. לגבי העורר הראשון, קיימת רמת מסוכנות גבוהה, המחייבת מעצר, ללא אפשרות שחרור לחלופה. לגבי העורר השני, יש מקום לשקול חלופת מעצר, והדבר ייעשה על ידי בית המשפט המחוזי אליו יוחזר התיק על מנת שיקבע אם קיימת חלופת מעצר שתבטיח את תכלית המעצר, ואם כן, שיקבע את תנאיה.