בש"פ 5262/00 דוד מלכה נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בביצוע עבירות-מין ואלימות בבנות משפחתו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נעצר עד תום הליכי המשפט. לפי כתב-האישום אנס העורר את אחייניתו, והיא ילדה בת 12, בחמש הזדמנויות שונות כאשר הגיעה לביתו, וזאת תוך שימוש בכוח. בנוסף, היכה קשה את בתו בת השבע וכן עשה בה מעשים מיניים. המעשים הנטענים בוצעו בשנים 1995-1993.

לבקשת המדינה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים, וזאת לאחר שבית-המשפט המחוזי (השופט צבי הרטל) מצא ראיות מספיקות למעצר וקבע כי בנסיבות העניין לא ראוי לקבוע חלופת מעצר.

בערר שבפניי טען בא-כוחו של העורר באופן נרחב ביותר כנגד מהימנותה של האחיינית. נראה לי כי בשלב זה של הדיון הטיעון הנרחב לא היה במקומו. עדותה של האחיינית היא וודאי ראיה לכאורה בעלת משקל, וממילא יש לה גם תמיכות מסויימות. על פני הדברים, עשיית המעשים המיניים בבת, שכנגדה לא נאמר דבר, היא עצמה עשויה לשמש תמיכה. ברם, גם בהתעלם מהמשקל הראייתי של המעשים האמורים בבת, הרי שיש בתשתית הראייתית שהציגה המדינה, ובמרכזה עדות המתלוננת, משקל מספיק.

בא-כוח העורר הוסיף וטען כנגד השיהוי בהגשת התלונה. ברם, בעבירות-מין ככלל, ובעבירות-מין במשפחה בפרט, השיהוי הוא מקובל ונובע מרגשות פחד ובושה, ועל-כן אינו פוגע במשקל הראיות.

אשר למשך ההליכים, הרי שעל-פי החוק תקופה של תשעה חודשים אמורה להספיק לקיום המשפט, והארכת המשפט מצריכה פנייה לשופט בית-משפט העליון. על-כל-פנים, נראה לי, כי בתום עדויות הקורבנות ניתן יהיה לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש.

הערר נדחה.