בש"פ 5263/00 מוחמד איברהים נ. מדינת ישראל

בחיפוש אחר גנבי טרקטור השייך לחברת ש. בראשי בע"מ, ערכו אחד ממנהלי החברה בצירוף אנשים נוספים ובהם העורר, "חקירות פרטיות", שבגידרן הוכו מכות קשות שניים מהשומרים באתר בנייה שבו פעלה החברה.

בהמשך לאותו חיפוש היכה העורר לאחר יומיים מכות קשות את אחד מהחשודים בגניבה, ואף הצמיד את גופו למיכל גז פתוח עד שהלה איבד את הכרתו כתוצאה משאיפת הגז. לאחר-מכן עזב העורר את המקום כשמיכל הגז פתוח וקורבנו מוטל על הארץ.

נגד העורר הוגש בבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב-אישום נפרד, המייחס לו במסגרת הפרשה הראשונה ביצוע עבירות של חטיפה לשם רצח או סחיטה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים, וכן עבירה של נסיון לרצח בגדרי הפרשה השניה.

נגד שותפיו של העורר הוגש כתב-אישום נפרד. משיקולים שונים טרם הוגש כתב-אישום כנגד מנהל החברה.

המדינה ביקשה לעצור את העורר לבדו עד תום ההליכים. בית-המשפט המחוזי (השופט משה רביד), הביע אי-נוחות רבה מן העובדה שבקשת המעצר הוגשה כנגד העורר לבדו, אך הגיע לכלל דעה כי אין מנוס אלא לקבלה, בעיקר משום החשש להשפעת העורר על עד מדינה - בן כפרו של העורר - שעל עדותו מושתת כתב-האישום כנגדו.

אף הבקשה לעיון חוזר, שבגידרה הוצעה חלופת מעצר - נדחתה, וזאת משום שהחלופה לא נמצאה הולמת.

מכאן הערר שבפניי.

אינני סבורה כי העורר מסוכן יותר מן האחרים המעורבים בפרשה, אף אם לוקחים בחשבון את האישום הנוסף שבו הוא מואשם במסגרת הפרשה השנייה, שאינו אלא המשך לאישום המבוסס על עובדות הפרשה הראשונה. נהפוך הוא: העורר היה אך מכשיר בידי אלו שחפצו לאתר את הטרקטור, והרעיון לעשות כן תוך הפעלת אלימות ואיומים עלה בראשם.

מנגד, יש להתחשב בחשש מפני השפעה על עד המדינה, אשר קיים בעיקר בהקשר לעורר.

הגעתי איפוא לכלל דעה, כי יש לקבל את הערר ולשחרר את העורר ממעצרו, אם תימצא חלופת מעצר שתסיר חשש זה.

אני מקבלת על-כן את הערר ומורה על שחרורו של העורר בתנאים שייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים.

העורר יישאר במעצר עד לקבלת החלטה על-ידי בית-המשפט המחוזי ומילוי תנאיה, או עד לסיום ההליכים כנגדו, הכל לפי המוקדם.