בש"פ 5263/03 מדינת ישראל נ. פאדי נטשה

ביום 26.9.02 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום, המייחס למשיבים עבירות רצח ושיבוש מהלכי משפט. נטען, כי המשיבים עבדו אצל המנוח בשיפוצים, ועל רקע מחלוקת כספית החליטו להמיתו. הם הסיעו את המנוח לעזרייה, ושם הלמו בראשו עם מעדר עד שגרמו למותו. לאחר זאת, הציתו המשיבים את גופת המנוח במטרה למנוע את זיהויו ואת פענוח הרצח. כאמור, הוגש כתב האישום בחודש ספטמבר 2002, ובימים אלה מסתיימים תשעת חודשי המעצר הראשונים, ועל כן עותרת המדינה להאריך את המעצר מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

מתוך האמור בבקשה ובטיעוניהם של באי כוח הצדדים בפני עולה, כי רק לאחרונה (ביום 19.6.03) החלה שמיעת ראיות התביעה. לתוצאה זו גרמו מספר גורמים, ובראשם העובדה כי המשיבים נחקרו על ידי שירות הביטחון הכללי, וחומר חקירה זה לא הועמד לרשות הסנגורים תקופה ממושכת. בעקבות כך נאלצו הסנגורים לפנות שוב ושוב לבית המשפט בבקשה לקבלתו של סעד, ובהמשך הוגשה עתירה להסרת חיסיון מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות. כתוצאה מכל אלה התעכב משפטם של המשיבים שלא לצורך, ועל כן עתרו באי-כוחם שלא להיענות לבקשת המדינה ולהורות על שחרורם של שולחיהם.

נדמה כי אין צורך לומר, כי יש להצטער על אותה תקלה אשר נבעה מאי-העברתו של חומר חקירה, תקלה אשר גרמה לשיהוי ניכר בתחילת שמיעתן של הראיות. מנגד, מדובר בעבירות קשות ביותר בהן נטלו, על פי הנטען, המשיבים חלק, וגם אם התנהגותם עד כה היתה נורמטיבית, יש באותו פרץ של אלימות המיוחס להם כדי ללמד עד כמה גדולה סכנתם לציבור. זאת ועוד, נראה כי לשמיעת משפטם של המשיבים לא יידרשו ימי דיון רבים, ובלבד שאלה ייקבעו בהקדם ולא יגלשו מעבר לתקופת המעצר המבוקשת. במצב זה החלטתי להיעתר לבקשת המדינה באופן חלקי, כדי לאפשר לה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדים נוספים להמשך שמיעתו של תיק זה, ואם דבר זה לא יתאפשר, כי אז יהיה נכון לשוב ולבחון את השאלה אם המעצר הוא תרופתם היחידה של המשיבים.

לסיכום, מעצרם של המשיבים מוארך עד ליום ב' באב תשס"ג (31.7.03) או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 5072/02 של בית המשפט המחוזי בירושלים, הכול לפי המוקדם.