בש"פ 5265/15מדינת ישראל נ. יצחק גבאי

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' כהן ) מיום 28.7.2015 ב-מ"ת 31419-12-14 שבגדרה התקבלה בקשת המשיב, העצור עד תום ההליכים נגדו, ליציאה לאירוע בת המצווה של אחותו הצפוי להתקיים היום, בתאריך 30.7.2015, בין השעות 21:00-19:00 בבית המשפחה בבית שמש. במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט כי המשיב ילווה לאירוע וממנו על ידי שב"ס, וכי כתנאי לביצוע ההחלטה יפקיד המשיב סך של 5,000 ₪ לצורך כיסוי הוצאות שב"ס, וכן ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך של 20,000 ₪ כל אחת. בשל סד הזמנים, עם תום הדיון בערר שהתקיים היום קבעתי כי יש לקבל את הערר, ומשכך אין מקום להתיר את יציאתו של המשיב לחופשה לצורך חגיגת בת המצווה, תוך שציינתי כי נימוקים יינתנו בהמשך. ולהלן נימוקיי.

הרקע לערר

2.

נגד המשיב, יליד 1992, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין אירוע הצתת בית הספר הדו-לשוני בירושלים (ת"פ 31351-12-14). במסגרת האישום הראשון נטען כי ביום 29.11.2014 הצית המשיב יחד עם שני נאשמים נוספים את מבנה בית הספר, וגרמו בכך נזק כבד לרכוש. במסגרת האישום השני נטען כי המשיב פירסם בעמודי הפייסבוק שבהחזקתו מספר רב של פרסומים המהווים הסתה לאלימות ולגזענות כלפי ערבים, ואשר חלקם מביע תמיכה בארגוני הטרור "כך" ו-"כהנא חי". בגין המעשים המיוחסים למשיב ושני שותפיו הם הואשמו בעבירת הצתה לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין; והשחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 לחוק העונשין. בנוסף, המשיב הואשם בעבירת נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין; הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין; הסתה לגזענות לפי סעיף 144ב לחוק העונשין; ובתמיכה בארגון טרור לפי סעיף 4(ז) לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948.

1.

ביום 27.1.2015 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה במסגרת בש"פ 755/15 (כבוד השופט ת ד' ברק-ארז ). ביום 23.7.2015 המשיב הודה בעבירות ההצתה והשחתת פני מקרקעין, והורשע בהן. התיק נקבע להוכחות ביחס ליתר העבירות המיוחסות למשיב. למחרת הרשעתו כאמור, המשיב הגיש ביום 24.7.2015 בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה לעיון מחדש: יציאה לבת מצווה של אחותו". בבקשה זו עתר המשיב לאפשר לו לצאת לחגיגת בת המצווה של אחותו אשר צפויה להתקיים ביום 30.7.2015 בבית המשפחה בבית שמש. העוררת התנגדה לבקשה, תוך שצירפה לתגובתה את התנגדות שב"ס ליציאת המשיב לאירוע. כעולה מהתנגדות השב"ס, שומה היה על המשיב, שהוא בחזקת עצור ביטחוני, להקדים ולפנות עוד קודם לכן לשב"ס בבקשה מתאימה. ביום 28.7.2015 התקיים דיון בבקשה, ובסופו הורה בית המשפט המחוזי כי יש לאפשר את יציאתו של המשיב לבת המצווה של אחותו, בתנאים המפורטים בפתח החלטה זו.

מכאן הערר.

טענות הצדדים בערר

2.

לטענת המדינה, "דרך המלך" להגשת בקשת עציר או אסיר ליציאה לצורך השתתפות באירוע משפחתי הינה באמצעות הגשת בקשה מתאימה לשב"ס. במידה שבקשה מסוג זה אינה מאושרת על ידי שב"ס, ניתן להשיג על החלטת השב"ס בפני בית המשפט המחוזי באמצעות עתירת אסיר. בכל הנוגע לעצירים, נטען כי באפשרותם לנקוט, לצד המסלול המינהלי של פנייה לשב"ס, גם במסלול הפלילי – באמצעות בקשה לעיון חוזר לבית המשפט הדן בהליכי המעצר. לטענת המדינה, לבית משפט הדן במעצר אמנם נתונה הסמכות להידרש לבקשת עציר לצאת לאירוע משפחתי, אלא שאז עליו ליתן משקל רב לנוהלי שב"ס, וכן לשקול שמא היעתרות לבקשה עלולה לגרום לפגיעה בשוויון בין עצורים. המדינה מפנה בערר לכך ששני הנאשמים האחרים בפרשה ביקשו לצאת לחתונת אחיהם, בהיותם במעצר עד תום ההליכים ולאחר שהורשעו על פי הודאתם וטרם שנגזר דינם, אך בקשתם סורבה לנוכח המסוכנות הנשקפת מהם והחשש שמא ינסו להימלט מן הדין. משכך, מקל וחומר שאין להתיר בקשה להשתתף בבת מצווה מצידו של המשיב המואשם בעבירות רבות נוספות.

עוד סבורה המדינה כי לפי המסמך המרכזי המאגד את נוהלי שב"ס בבקשות מסוג זה – פקודת נציבות מס' 04.40.01 "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר", שלפי ההלכה הפסוקה חלה גם ביחס לעצורים, האפשרות לצאת לבר או בת מצווה בליווי שב"ס ניתנת רק לבת או בר מצווה של בן או בת של המבקש; ולא לבת או בר מצווה של אחות או אח, כבעניינו של המשיב. משכך, נטען כי המשיב לא עומד בתנאי הסף של שב"ס, וכי מסוכנותו אינה מאפשרת את יציאתו לאירוע. עוד מוסיפה המדינה וטוענת כי משבחר המשיב לנקוט במסלול הפלילי ולא לפנות בפנייה מקדימה לשב"ס במסלול המינהלי, אין עוד מקום להורות לשב"ס ללוות את המשיב לחגיגת בת המצווה. כתימוכין לכך צירפה המדינה לערר חוות דעת של משטרת ישראל תחנת בית שמש, שממנה עולה כי המשטרה אמנם אינה מתנגדת ליציאתו של המשיב בליווי, אולם מדגישה כי נוכחות של כוחות הביטחון באזור בית המשפחה בבית שמש עלולה להביא לחיכוך עם האוכלוסייה המקומית ואף להפרות סדר. במהלך הדיון המדינה הציגה לפניי דו"ח שב"ס בדבר סיור מקדים שנערך בבית המשפחה ביום 29.7.2015, שממנו עולה כי סביבת הבית מאופיינת באוכלוסייה חרדית קנאית-קיצונית; וכי האירוע צפוי להתקיים בדירה קטנה שאינה מתאימה לאירוח 40 איש שנטען שמוזמנים, ובנוסף גם כוח הליווי. משכך, נאמר בדו"ח כי לשב"ס אין אפשרות להבטיח שליטה הולמת בנוכחים, וכי משימת הליווי עלולה לצאת מכלל שליטה באופן שיסכן את ביטחון הסוהרים, שלום העצור ועצם החזקתו במשמורת. כן צוין כי למשיב הוצעה חלופה ראויה של ביקור פתוח בחדר מכובד של עד 10 משתתפים בבית הסוהר.

3.

לטענת המשיב, דין הערר להידחות. המשיב סומך את ידו על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניינו. בפתח הדיון בא-כוח המשיב בא בטרוניה על כך שהמדינה הגישה את הערר 24 שעות בלבד לפני מועד האירוע. לדבריו, חגיגת בת המצווה נקבעה לפני כחודש ימים, ולאחר שנקבע מועד האירוע פנה בעל-פה לשב"ס, שם נענה כי אין כל טעם בפנייה שכן המשיב אינו עומד בתנאי הסף של נוהלי שב"ס. המשיב יוצא עוד כנגד מהימנותן של חוות הדעת של שב"ס והמשטרה, וזאת מאחר שלטענתו השכונה שבה ממוקם בית משפחת המשיב איננה השכונה שבה מתגוררת אוכלוסייה חרדית קנאית, כדברי המדינה, וכי מדובר בשכונה אחרת. לגופם של דברים, נטען כי אין לגזור גזירה שווה בין עניינם של שני הנאשמים הנוספים בפרשה ובין עניינו של המשיב. זאת, בין היתר, מאחר שנגד השניים נפתח הליך של תקיפת אסיר בבית הסוהר, דבר המעיד על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם בהשוואה לזו הנשקפת מן המשיב. עוד מוסיף וטוען המשיב כי במקרה של פנייה בבקשה להשתתף באירוע משפחתי בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר, ניתן לחרוג במקרים המתאימים מנוהלי שב"ס. לדבריו, נסיבות המקרה דנן מהוות מקרה הומניטרי שבגינו יש לאשר השתתפות עציר באירוע משפחתי, כאשר הוא מלווה בכוחות שב"ס ומחויב בתנאים מגבילים נוספים.

דיון

4.

כמפורט בפתח החלטה זו, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל במובן זה שאין מקום להתיר את יציאתו של המשיב לחופשה מיוחדת לצורך חגיגת בת המצווה של אחותו. עם כל ההבנה לבקשתו של המשיב, סבורתני כי בהתחשב בנסיבות אין מדובר במקרה חריג המצדיק היעתרות לה.

ככלל, עצור המבקש לצאת לחופשה מיוחדת יכול לנקוט בין במסלול המינהלי על ידי פנייה לשב"ס, ובין במסלול הפלילי על ידי בקשה להשתחרר בערובה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. הגורם שמטבע הדברים אמור לבחון בקשות מסוג זה הוא שב"ס, שלו נהלים ברורים המגדירים את העילות שבגינן יינתן אישור ליציאת עצור לחופשה מיוחדת לרגל אירוע משפחתי. נושא זה מסור לשיקול דעתו של השב"ס, ועליו להבטיח לא רק מפני הסיכונים הכרוכים ביציאת העצור לחופשה, אלא גם לוודא שאמות המידה בתחום זה יוחלו במידה שווה ובלתי מפלה בין ציבור העצורים בכללותו (בש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (24.2.2010) (להלן: עניין אליאס ); בש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל , פדי נו(5), 865, 869 (להלן: עניין אטיה )). ככל שבחר העצור לנקוט במסלול הפלילי, על בית המשפט הדן בעניינו ליתן משקל ראוי לנוהלי שב"ס ולמדיניות הנקוטה בידי מערכת בתי הסוהר, הן מבחינת העילות המוגדרות למתן היתר כך שיישמר השוויון בין העצורים, והן מבחינת סדרי הליווי והאבטחה הנדרשים ( עניין אליאס , פסקה 7; עניין אטיה , פסקה 3; בש"פ 4474/10 לוי נ' מדינת ישראל (10.6.2010)).

5.

ומן הכלל אל הפרט. דומני כי בהחלטת בית המשפט המחוזי לא ניתן משקל הולם לנוהלי שב"ס, כמו גם לעמדת שב"ס שלפיה אין בנמצא אפשרות מעשית ללוות את יציאתו של המשיב לאירוע המשפחתי בבית המשפחה בבית שמש מבלי שהדבר יהא כרוך בסיכון רב למשיב ולכוחות הביטחון המלווים אותו. בענייננו, פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.01 איננה מתירה לעציר לצאת לחופשה לרגל חגיגת בת מצווה של אח או אחות. במקרה זה, יש ממש בטענת המשיב שלפיה אילו היה פונה בבקשה לשב"ס, היה נענה בשלילה על שום שהאירוע שבו הוא מעוניין להשתתף אינו נמנה עם האירועים שבגינם מאושרות בקשות מסוג זה. אכן, אף שייתכנו מקרים חריגים שבהם מתבקש לחרוג מנוהלי שב"ס, נסיבות העניין אינן נמנות עם מקרים חריגים אלה. המדובר במשיב שהורשע בעבירות חמורות של הצתה ובהשחתת פני מקרקעין שנעשו על רקע לאומני והוא אינו נהנה עוד מחזקת החפות ביחס לעבירות אלו. בנוגע ליתר האישומים נגד המשיב, ביניהם אישומים בעבירות של הסתה לאלימות וגזענות, הרי שעודם תלויים ועומדים לפני בית המשפט המחוזי, וקיים חשש מהותי להימלטות מן הדין.

בחינת בקשתו של עציר שכבר הורשע, ומשכך חזקת החפות אינה עומדת לזכותו, מחייבת בחינה כוללת של היבטים שונים העלולים להשפיע על מסוכנותו (בש"פ 6917/12 חבה נ' מדינת ישראל ( 21.9.2012)). בנסיבות המקרה מקובלת עליי עמדת שב"ס כפי שהועלתה על הכתב בדו"ח סיור מקדים מיום 29.7.2015, שלפיה בקיום האירוע במתכונת הנוכחית בבית משפחת המשיב בבית שמש טמונה סכנה רבה למשיב ולכוחות הביטחון המלווים אותו, וזאת בשל סמיכות בית המשפחה למקום מגוריה של אוכלוסייה המוכרת בדעותיה הקיצוניות. טעם נוסף לקבלת הערר הוא עיקרון השוויון. היעתרות לבקשה דנן מהווה פתח לבקשות דומות מאת עצירים הנמצאים ב"שלב הביניים", שבין הכרעת הדין לבין גזר הדין וריצוי עונש מאסר. אמנם המשיב ניסה להיאחז בהבדלים הקיימים לטעמו בין עניינו לבין עניינם של שני הנאשמים האחרים בפרשה דנן; ואולם לא בכך העיקר, שכן נקבע לא אחת כי עקרון השוויון צריך שיישמר כלפי אוכלוסיית כלל העצורים; וזאת בהתייחס, בענייננו, לנוהלי שב"ס המתירים יציאה לחגיגת בת או בר מצווה של בן או בת העצור בלבד.

6.

מצאתי לנכון לעמוד עוד על השיהוי בהגשת בקשת המשיב לצאת לחגיגת בת המצווה של אחותו. אכן, ייתכנו מצבים חריגים ובלתי צפויים שבהם לא ניתן יהיה להגיש בקשה לחופשה מיוחדת בעוד מועד, כדוגמת מות בן משפחה. חגיגת בת המצווה של אחותו של המשיב נקבעה לדבריו לפני כחודש ימים. בנסיבות אלה היה על המשיב להקדים ולפנות לגורמים המתאימים בבקשה מתאימה. המשיב טוען כאמור כי עם קביעת מועד האירוע, הוא פנה בעל-פה לנציגי שב"ס שמסרו לו כי אין כל טעם בהגשת בקשה מאחר שבקשתו אינה עולה בקנה אחד עם הנהלים. אלא שטענה זו של המשיב נטענה באופן סתמי וללא תימוכין. יתרה מזאת, אילו אכן צפה המשיב כי אין כל טעם בפנייה לגורמי שב"ס, היה עליו להקדים ולפנות לבית המשפט המחוזי. בענייננו, הבקשה לעיון חוזר הוגשה לראשונה על ידי המשיב ביום 24.7.2015, למחרת היום שבו הודה והורשע בעבירות ההצתה והשחתת פני מקרקעין, וכ-6 ימים בלבד לפני מועד האירוע שאליו ביקש לצאת. ברי, כי בסד זמנים מסוג זה שכפה המשיב על העוררת ועל בית המשפט גלומה בעייתיות רבה, ועל כך יש להצר. זאת מאחר שבקשה ליציאה לחופשת עציר מחייבת לבחון מכלול של היבטים, בראשם הסיכונים הנובעים מהחלטת השחרור, בלוח זמנים סביר המאפשר לעמוד על טיבם ולהעריכם כראוי.

7.

סוף דבר, אני סבורה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנובעת משחרורו של המשיב לחגיגת בת המצווה של אחותו בבית המשפחה בבית שמש. על כן, ולמרבה הצער וההבנה המלאה לאכזבה שתיגרם למשיב ולמשפחתו, הערר נתקבל כאמור.