בש"פ 5268/01 סאמי אבו בכר נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום, בו מיוחסים לו המעשים הבאים (שלא לפי סדר האישומים) -

1.ב16/7- בביתו שבכפר מכר, תפס הנאשם את אשתו בשערותיה, והיכה אותה בכל חלקי גופה באגרופיו. כתוצאה מכך נותר לאישתו שטף דם ביד שמאל ורגישות בחזה מצד שמאל ובקרקפת. בהמשך לאירוע זה, תפס הנאשם את בתו ילידת שנת 91 בשערותיה והיכה אותה בפניה עם אגרופיו. כתוצאה מהמכות, דיממה הקטינה מהאף ונותר לה שטף דם בקשר האף. אחר כך, סטר הנאשם לבנו יליד 92 בפניו, ולבסוף דרש מאישתו וילדיו הקטינים שיעזבו את הבית, כשהוא מאיים על אישתו, שאם תישאר בבית ירצח אותה.

2.במרץ 2001, או בסמוך לכך, הכניס הנאשם את בנו הקטין למקלחת בבית והיכה אותו בכל חלקי גופו באמצעות חגורה. אחר כך הכניס את הקטין לשירותים, נעל את הדלת והשאיר את הקטין שם שלושה ימים בלי לספק לו מזון ומים וצורכי מחייה אחרים.

3.ב16.6.01- דחף הנאשם את בנו הקטין לקיר בחדר האוכל בבית, אשתו ניסתה להפריד, אך הנאשם סטר לאשתו בפניה והיא ברחה מהבית. הנאשם לקח את הקטין לשירותים בבית ודחפו אל הקיר בשירותים. הוא היכה הקטין באמצעות חגורה, שהאבזם שלה עשוי ברזל, בראשו, ברגליו, בידיו ובגבו. כתוצאה מכך, נותרו לקטין סימני חבלה קשים והוא אושפז בבית החולים לצורכי השגחה, עקב חבלת ראש וזעזוע מוח.

4.לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לכל אלה.

5.בנסיבות שתוארו, בצדק דחתה הערכאה הראשונה את בקשתו של העורר להשתחרר בערבות של אחיו ולהיות עמו בחיפה, ואף לצאת עמו לעבודה. מי שלכאורה כך נוהג, הוא חסר כל שליטה ומעצורים. גם אם אין לו הרשעות קודמות, לא ניתן בשום פנים ואופן לסמוך עליו שלא יכה את בני משפחתו, תוך הפרת תנאי השחרור בערובה. אוסיף ואומר, כי המתלוננת הייתה בעבר במקלט לנשים מוכות והיא גם ביטלה תלונה מפחד, אף שאישרה את נכונות התלונה.

במכלול הנסיבות הללו, אין מקום לחלופת מעצר ואני דוחה את הערר.