בש"פ 5270/99 נפתלי סויסה נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט השלום באשקלון בעבירה של הדחת קטין לסמים מסוכנים. לפי כתב-האישום מכר העורר לקטין בכ20- הזדמנויות סם מסוג קנאבוס בכמויות קטנות.

בקשת המדינה לעוצרו עד תום הליכי המשפט נדחתה על-ידי בית-משפט השלום והוא שוחרר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית בביתו.

ערר המדינה על החלטה זו התקבל בבית-המשפט המחוזי, שמצא כי חומר הראיות שהציגה התביעה מספיק למעצר, וכי לנוכח אופי העבירה והרשעותיו הקודמות של העורר, ראוי לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

בגדר החלטה זו שקל בית-המשפט המחוזי את האפשרות להורות על חלופת מעצר מחוץ לעיר אשקלון, אך לנוכח העובדה שהעבירות המיוחסות לעורר בוצעו בשעה שהיה משוחרר בתנאים מגבילים בשל אישום בתיק אחר, הגיע בית-המשפט המחוזי לכלל דעה כי חלופת מעצר זו אינה יכולה להסיר את החשש להמשך פעילותו הפלילית של העורר, אם ישוחרר ממעצרו.

העורר נעצר איפוא עד לתום הליכי המשפט ומכאן הערר שבפניי.

טענתו המרכזית של בא-כוח העורר הייתה, כי במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי היה בטוח כי בית-המשפט יסתפק בחלופת מעצר, וכי תקווה זו נכזבה מבלי שניתן לו לטעון. הוא חזר בפניי על בקשתו לקבוע לעורר חלופת מעצר, ואף הצביע על תקלות ועיכובים שנגרמו בבירור משפטו של העורר בעטיה של המדינה, שהם לעצמם מחייבים את שחרורו ממעצר.

העורר מכור לסמים ועבריינותו, שבעיקרה כוללת ביצוע עבירות נגד רכוש ועבירות סמים, היא פועל יוצא של התמכרות זו.

לפיכך, סברתי כי ניתן יהא להסתפק בנסיבות המקרה בחלופת-מעצר, אם תימצא לו חלופת-מעצר, שעיקרה השתתפות בתהליך גמילה במוסד סגור. לצורך כך ביקשתי משירות-המבחן להגיש לי תסקיר-מעצר.

התסקיר היה מאכזב, במובן זה ששירות-המבחן הגיע לכלל דעה כי לנוכח עברו ואישיותו של העורר לא יוכל להמליץ על קשר טיפולי עימו במסגרת גמילה. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. כל זאת בהנחה, כמובן, שמשפטו של העורר יתנהל באופן תקין ולא יהיו עיכובים מיותרים.

פרוטוקול בית-משפט השלום שהוצג בפניי מלמד, כי בירור המשפט מתעכב שלא לצורך. הסניגור ביקש על-כן לשחרר את העורר מן המעצר ובית-המשפט דחה את בקשתו לאור ההליך שהתנהל בפניי. עתה משהסתיים הליך זה יוכל העורר לשוב ולפנות לבית-המשפט בבקשה לעיון מחדש בהחלטתו.

הערר נדחה.