בש"פ 5271/06 באדר אלסייד נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר ושני אחרים הוגש כתב אישום בעבירות של סחיטה בכח, סחיטה באיומים, חבלה בכוונה מחמירה, ותקיפה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של שלושת הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. לפנינו עררו של נאשם 3 המופנה כנגד החלטת המעצר.

2.על פי כתב האישום נאשם 1 (אחיו של העורר) והעורר עבדו כקבלני עבודות בנייה וגינון. בתקופה הרלבנטית עבד המתלונן כמנהל עבודה באתר בנייה במסגרת חברה השייכת לאחיו (להלן – "אתר הבנייה"). ביום 30.4.06 הגיע למקום נאשם 1 והודיע למתלונן כי כל האיזור, לרבות אתר הבנייה, נמצא בשליטתו, והורה לו לשלם לו "דמי שמירה" או להעביר לידיו את האחריות לביצוע עבודות הבנייה עליהן היה מופקד אותה עת. המתלונן סירב לדרישה, וביקש מנאשם 1 שיעזוב את המקום. בתגובה לכך, נאשם 1 איים עליו. ביום 2.5.06 הגיעו נאשמים 1 ו-2 לאתר הבנייה איימו על המתלונן, והפחידו אותו, בין היתר, באמירה כי יש לנאשם 2 נשק ברכבו. הנאשמים אמרו לו כי מעתה יחפשו אותו ויחליטו מתי לתקוף אותו.

ביום 4.5.06 הגיעו נאשם 2 והעורר ברכבו של העורר, כשהם מלווים ב-3 אחרים, לאתר הבנייה. העורר ושניים אחרים עלו לקומה השביעית של הבנין באתר, ובקשו מהמתלונן לרדת למטה בטענה כוזבת כי ברצונם לשוחח עמו בענייני עבודה. כשירד המתלונן למטה, איים עליו העורר, ומיד לאחר מכן הגיע למקום רכב נוסף ובו נאשמים 1 ו-2 וארבעה אחרים כשהם אוחזים במקלות ובברזלים. הנאשמים ושבעה האחרים הקיפו את המתלונן מבלי שהותירו לו פתח מילוט. נאשם 2 היכה אותו בראשו באמצעות מקל, ונאשם 1 והעורר הצטרפו למעשי ההכאה במקלות ובברזלים. נאשם 1 הפיל את המתלונן לקרקע והיכה אותו, ואחד האחרים היכה אותו ברגלו באמצעות קרש. פועלים העובדים עם המתלונן ניסו לחלץ אותו מהתוקפים, וזרקו אבנים לעברם. שניים מהפועלים הותקפו גם הם במקלות ובצינור ברזל. הנאשמים והאחרים נמלטו מהמקום כשהם משאירים את המתלונן מוטל על הקרקע זב דם. הוא זחל לכיוון הכביש לבקש עזרה, ואיבד את הכרתו עד שאמבולנס פינה אותו לבית החולים. כתוצאה מהחבלות החמורות שנגרמו לו, נזקק המתלונן לטיפול רפואי ולאישפוז. ביום 22.5.06 הגיעו שוב הנאשמים לאתר הבנייה ברכביהם, כשהם מלווים באחרים. כאשר הבחין בהם המתלונן, הוא הזעיק את המשטרה, והם נסעו מהמקום בסמוך לאחר מכן. כתוצאה מהארועים המתוארים, הפסיק המתלונן את עבודתו באתר הבנייה, ואילו העורר החל לעבוד כקבלן חיפוי באתר הבנייה עם פועלים מטעמו. ביום 1.6.06 הגיע המתלונן לאתר לבצוע מדידות לצורך סיום עבודתו. למקום הגיעו נאשם 2 והעורר כשהם מלווים ב-8 אחרים. המתלונן נמלט מפניהם והתקשר למשטרה. עם הגיע המשטרה, נמלטו הנאשמים האחרים מהמקום. על פי כתב האישום, מעשיהם של הנאשמים נועדו להטיל אימה על המתלונן כדי להניעו לשלם להם דמי שמירה, או להעביר לאחריותם את ביצוע העבודות עליהן היה מופקד. הם בצעו כלפיו מעשי סחיטה תוך שימוש בכח ובאיומים וגרמו לו בכוונה לחבלה חמורה. כתוצאה ממעשיהם הפסיק המתלונן את עבודתו באתר הבנייה.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם עד תום ההליכים של העורר ושני הנאשמים האחרים. הוא מצא כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם, המתבססות בעיקרן על שלוש הודעות של המתלונן. בהודעות אלה תיאר המתלונן בפירוט את מהלך הארועים ומסר שמות של עדי ראייה מבין הפועלים שעבדו עמו בבנין. המתלונן זיהה את הנאשמים בבירור לאחר שפגש בהם מספר פעמים, וזיהה גם את הרכבים – הטיוטה, היגואר והמיציבושי – שכל אחד מהם שייך לאחד הנאשמים ועימם הגיעו הנאשמים לאתר. הנאשם 1 עצמו אישר בהודעתו את הקשר שלו לארועים, וקשר לכך גם את נאשם 2 והעורר. בית המשפט ער לכך כי בעימות עם המתלונן חזר בו נאשם 1 מהודאתו זו וטען כי לא ראה מעולם את המתלונן קודם לכן, ולפתע הכחיש כל קשר לארועים. בהכחשה זו מצא בית המשפט דוקא חיזוק להודעות המתלונן. הנאשם 2 והעורר הכחישו קשר לארועים. בית המשפט התייחס גם למספר עדויות של עדי ראייה המחזקים את הודעות המתלונן. בהודעתו של מיעאד חמדה מיום 4.5.06 צויין מספר הרישוי של רכב הטויוטה שבבעלות נאשם 2 שנמצא באתר הבנייה.

בית המשפט מצא כי מתקיימת עילת מעצר בעניינם של הנאשמים, והעורר בכללם, אשר פעלו בחבורה, ואין מקום להחלת חלופת מעצר בעניינם.

4.בערר נטען כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא שקל חלופת מעצר בעניינו של העורר, ולא גילה נכונות לבקש תסקיר מעצר, חרף העובדה כי העורר חסר עבר פלילי, וחלקו על פי כתב האישום קטן מזה של שני הנאשמים האחרים. עוד נטען כי המתלונן אינו מייחס לעורר מעשה של סחיטה.

המדינה בתשובתה עמדה, ראשית, על ראיות התביעה, המספקות לטענתה, את דרישת הראיות לכאורה לצורך הליך מעצר. אשר לעילת המעצר, טענה כי מדובר במסוכנות ברורה של אדם הנמנה על חבורת פשע הגובה דמי חסות, וכאשר היא נתקלת בקשיים, היא מפעילה איומים, כח, נוקטת אף במעשי אלימות ואינה מרפה עד שדרישתה נענית. כן מצביעה המדינה על החשש מפני שיבוש הליכים, הנלמד, בין היתר, מכך שנעשה נסיון באמצעות אביהם של העורר ונאשם 1 לשכנע את המתלונן שלא יזהה את תוקפיו. מעבר לכל אלה, העורר ניסה לחמוק מהמעצר וניסה להימלט מהשוטרים עובר למעצרו (דו"ח פעולה של פקד הורוביץ).

5.דין הערר להידחות.

העורר מואשם ביחד עם אחרים בעבירות של סחיטה בכח וסחיטה באיומים, חבלה בכונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות. יש בענייננו ראיות לכאורה המספקות את התנאי הנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים. הראיות בנויות בעיקרן מהודעות מפורטות של המתלונן, המזהה בוודאות את שלושת הנאשמים והעורר ביניהם, כמי שהיו הכוחות המובילים במעשי הסחיטה והשלטת הטרור שהופעל עליו, כדי להביאו לשלם דמי שמירה או לוותר על עבודתו כדי שהשליטה במקום תעבור לתוקפים. להודעות המתלונן ישנם חיזוקים רבים, בראש וראשונה בהודעתו הראשונה של הנאשם 1, הקושר לארועים גם את העורר ואת נאשם 2, (אף כי לאחר מכן חזר בו וציין כי מעולם לא פגש במתלונן). כמו כן, יש ערך מחזק להודעות של עדי ראייה שהיו במקום בעת שהנאשמים הפילו את חיתתם על המתלונן, ותקפו אותו באכזריות. מצטרפים לכך הדוחו"ת הרפואיים, המשקפים את מצבו הרפואי של המתלונן לאחר התקיפה, וקישורם של הנאשמים למכוניות השונות שהיו בחזקתם, ואשר עימם הגיעו לאתר הבנייה.

בענייננו, מתקיימות שלוש עילות מעצר – מסוכנות, חשש משיבוש הליכי משפט, וחשש מהימלטות מהדין. המסוכנות – על שום מעורבותו של העורר במעשי הסחיטה באיומים ובכח, ובמעשי התקיפה כלפי המתלונן, שהביאו לפציעתו הקשה, והעובדה כי גם לאחר שאושפז וטופל בבית החולים, לא אמרה החבורה העבריינית נואש, וחזרה ופקדה את המקום פעם אחר פעם, כדי להמשיך ולהתעלל במתלונן עד שיתרצה. ואכן, פחדו של המתלונן מחבורת הנאשמים גבר עליו, והוא נכנע להם והפסיק את עבודתו במקום. הדבקות העקשנית במטרה העבריינית, וההתארגנות בחבורה לתבוע דמי חסות, ולפרוע במי שמסרב לכך באיומים, במיתקפות אלימות, ובהתעללות חוזרת ונישנת – כל אלה מצביעים על מסוכנות חמורה של בני הקבוצה לשלום הציבור, ומצדיקים את הרחקתו של העורר מהציבור עד לסיום משפטו.

צדק, לטעמי, בית המשפט המחוזי כאשר לא ראה לדקדק באבחנות בין שלושת הנאשמים לגבי מידת חלקו של כל אחד מהם במעשי העבירות החמורות שבצעו; שכן מדובר בקבוצה עבריינית שפעלה בשיתוף פעולה מלא במטרה להשיג תכלית משותפת, וכל אחד מחברי הקבוצה תרם את חלקו, במועדו, לצורך הגשמת המטרה, שבסופו של דבר הושגה. לכן, ניתוח פרטני של תרומתו של כל נאשם למאמץ המשותף, תוך ניתוקו ממעלליה של הקבוצה כולה, אינו משקף את האופי המיוחד הפעילות העבריינית המאפיין פרשה זו, שכן נראה שהנאשמים פעלו בצוותא תוך אחריות משותפת זה למעשיו של חברו, וכך צריך ונכון להשקיף גם על חלקו של העורר בענין זה.

יתר על כן, מחומר הראיות עולה כי אביו של העורר ניסה השפיע על המתלונן לחזור בו מזיהוי הנאשמים, ויש בכך אינדיקציה לקיום מניעים ומהלכים לשבש את תקינותו של ההליך השיפוטי. ולבסוף, מדו"ח פעולה של השוטר אלעד הורוביץ מיום 5.6.06 עולה כי כאשר נתבקש לעכב את העורר לחקירה, ברח העורר מהשוטרים, והדבר אילץ אותם לרדוף אחריו עד לתפיסתו. המשקל המצטבר של עילות מעצר אלה, על רקע חומרתם המופלגת של מעשי העבירה, הגובלים בעבריינות אופיינית לפשיעה מאורגנת, אין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר. הסיכונים הנילווים לשחרורו מקשים על מציאת חלופה שתתן מענה הולם לחשש מפני נזק לציבור העלול להיגרם מיציאתו לחפשי. בנסיבות אלה, דינו של העורר להעצר עד תום ההליכים נגדו.