בש"פ 5272/99 מדינת ישראל נ. חוסני חווג'ה

המשיבים, חוסני חווג'ה (להלן: חווג'ה) ופייסל שורפי (להלן: שורפי), מואשמים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביחד עם סאלח חווג'ה, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים, וקשירת קשר לביצוע פשע. חווג'ה, שעברו הפלילי כולל הרשעות בעבירות רכוש, אלימות וסמים, אף מואשם באותו כתב-אישום בעבירות של החזקת נשק ללא רשות ונשיאת נשק ללא רשות.

על-פי כתב-האישום קשרו השלושה קשר לפרוץ למחסן ביפו. הם הופתעו על-ידי המתלוננים ונמלטו מן המקום, לאחר שסאלח חווג'ה דקר את אחד מן המתלוננים בידו. לאחר זמן חזרו המשיבים לזירת העבירה כאשר חווג'ה מצוייד באקדח ושורפי בסכין. חווג'ה ירה לעבר אחד מן המתלוננים ופצע אותו ואילו שורפי דקר שניים מהם בסכין.

סאלח חווג'ה, שהשתתף רק בחלק מן האירוע, שוחרר בתנאים מגבילים, ואילו המשיבים נעצרו עד תום ההליכים בעניינם. הליכים אלה התנהלו לאיטם. מספר ישיבות של בית-המשפט נדחו מסיבות שונות, וארבע הישיבות שהתקיימו התפרסו על-פני תקופה של כמעט תשעה חודשים, ואף אז נשמעו בהם חמישה עדי תביעה בלבד. המשך הדיון בעניינם של המשיבים נדחה לשמיעת עדי התביעה לחודש ספטמבר 1999.

בתוך כך עומדים לחלוף תשעה חודשים מיום מעצרם של המשיבים, ובתום תקופה זו ישוחררו ממעצרם מכוח סעיף 61(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996- (להלן: חוק המעצרים), אלא אם יוארך מעצרם על-פי סעיף 62 לאותו חוק.

המדינה ביקשה איפוא להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

בעניין זה הכלל הוא, כי במקרים רגילים תקופה של תשעה חודשים מספקת לבירור משפטו של נאשם הנתון במעצר, וכי אין לעשות שימוש בסמכות להארכת המעצר מעבר לכך, אלא במקרים חריגים ויוצאי-דופן.

במקרה דנן, נראה כי המשפט עצמו אינו מורכב ועל-פני הדברים לא היה קושי אובייקטיבי לסיימו בגדר התקופה הקצובה בחוק המעצרים. זאת, בהתחשב גם בדחיות של ישיבות בית-המשפט, שמקורן בסיבות שונות. כאמור, התמשכות ההליכים נובעת מהתפרסות הישיבות על-פני תקופה ממושכת ומקורה באילוצי המערכת. אלא שהארכת מעצר על דרך השיגרה בשל אילוצי מערכת מתמידים, חותרת תחת תכליתו של חוק המעצרים.

עם זאת, האיזון הראוי בין ההגנה על שלום הציבור לבין ההגנה על זכות האדם לחירותו מחייב להתחשב במידת המסוכנות של הנאשם, אף באותם מקרים שהתמשכות ההליכים בהם לא הייתה מוצדקת.

אכן, יש וניתן על-ידי חלופת מעצר להסיר חשש מפני מסוכנות. ואולם לנוכח עברו הפלילי המכביד של חווג'ה ולאור מסוכנותו הרבה, אשר התנהגותו בפרשה זו מעידה עליה, הגעתי לכלל דעה כי אף בחלופת-המעצר שהוצעה לי לגביו, לא יהא כדי להסיר את החשש שחווג'ה יסכן את שלום הציבור, אם ישוחרר ממעצרו.

תקופת המעצר של חווג'ה עומדת להסתיים בתאריך 8.9.99. בנסיבות אלה אני מחליטה להאריך את מעצרו בשישים ימים החל מתאריך 8.9.99, או עד למתן פסק-דין בת"פ 10401/98 (בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו), הכל לפי המוקדם.

שונה הוא עניינו של שורפי, שהוא בן 18 בלבד וזו לו הפעם הראשונה שהוא יושב בבית-הסוהר. נראה לי שכליאתו הממושכת, שכאמור היא ראשונה לו, בצירוף תנאים מגבילים מתאימים לשחרורו, עשויים להבטיח כי לא ישוב לסורו.

אשר-על-כן אני דוחה את בקשת המדינה להארכת מעצרו של שורפי, והוא ישוחרר איפוא מן המעצר בתנאים הבאים: הישארות ב"מעצר-בית" מלא בבית בן-דודו, שאדי אוסלן, בנצרת; המצאת ערבות צד ג' על-ידי שאדי אוסלן על-סך 30,000 ש"ח; הפקדה במזומן של 3,000 ש"ח.

ניתן בזאת צו לעיכוב יציאת שורפי מן הארץ. על שורפי, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה.

היה ושורפי לא יעמוד בתנאים אלו, יוארך מעצרו החל מתאריך 24.8.99 למשך שישים ימים או עד למתן פסק-דין בת"פ 10401/98 (בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו), הכל לפי המוקדם.