בש"פ 5275/98 אחמד זגארנה נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בעבירה של נסיון לרצח וגרימת חבלה חמורה, על כך שבהיותו אסיר בבית הסוהר "אוהלי קידר" בבאר-שבע, דקר אסיר אחר באמצעות דוקרן, בחלקי גוף שונים בכוונה להורגו. כתוצאה מהדקירות המיוחסות לעורר, נפצע המתלונן קשה ונגרם לו נזק חמור.

טענתו העיקרית של בא כוח העורר היתה כי הראיות נגד מרשו הינן חלשות. העדות המרכזית נגד העורר הינה עדותו של המתלונן אשר נמסרה בהזדמנות הראשונה בה יכול למסור הודעה, מספר שבועות לאחר האירוע, ביום 3.5.98, כאשר שב להכרתו בהיותו בבית החולים. בשלב מסירת הודעה זו, התקשה המתלונן בדיבור והוא בקושי הצליח לרשום על דף את שמו של מי שפגע בו.

הסניגור המלומד טוען כי באותה הזדמנות רשם המתלונן שם של אחר כמי שפגע בו, והוא אחמד אלו, אולם עיון בדף עליו כתב המתלונן את תשובותיו מראה על פניו כי המתלונן ניסה לכתוב את שמו של העורר, נכשל בכך בתחילה, אך בהמשך עדותו, הצליח לכתוב את שמו המלא של העורר, אחמד (אל)זגארנה. המתלונן הוסיף וחיזק את גירסתו ביחס לזהות האדם שדקר אותו, בהודעה נוספת שמסר בכתב, ביום 12.7.98. במעמד זה אף זיהה המתלונן את תמונתו של העורר מבין תשע תמונות מאלבום העבריינים שהוצגו לו. בהודעה זו סיפר המתלונן כי הסיבה לדקירה היה "בוקס" שנתן לעורר, יום קודם לאירוע.

גירסתו של המתלונן נתמכת גם בעדותו של אסיר נוסף ששהה עימו בתא, עלי אלסוויטי, שבהודעתו מיום 19.4.98 מסר כי התעורר משנתו כתוצאה מצעקות של המתלונן לאחר שנדקר, כי המתלונן אמר לו שהעורר הוא שדקר אותו, וכי הוא עצמו ראה את העורר יוצא מן התא. בהודעתו העיד אלסוויטי גם על הסכסוך שהיה בין העורר למתלונן, בערב שלפני האירוע. על סכסוך זה העידו אסירים נוספים, ראגב אבוכרית, ובסאם סחלייל, בהודעותיהם מיום 18.4.98.

העורר עצמו בהודעתו מיום 18.4.98, מסר תיאור של הסכסוך שהיה לו עם המתלונן, שבמהלכו היכה אותו המתלונן באגרוף ופגע בשן, והוא הכה את המתלונן במקל. ביום האירוע אף נתפס מחוץ למבנה השירותים של האגף דוקרן שככל הנראה שימש לביצוע המעשה.

הנה כי כן, עולה מתיק החקירה כי יש ראיות לכאורה במידה הנדרשת בשלב זה של ההליכים כדי לבסס את האישום המיוחס לעורר.

מקובלת עלי טענת הסניגור כי האישומים אשר התביעה מייחסת לעורר הינם חלופיים ואינם מצטברים, ויש להניח כי הדבר יוצהר מפי התביעה בראשית הדיון בתיק.

נוכח טיב העבירה המיוחסת לעורר המלמדת על היותו מסוכן, אינני סבורה כי ניתן להסתפק בחלופה אשר תשיג את מטרת המעצר.

בא כוחו המלומד של העורר הציע כי אחיו של העורר יערוב להתייצבותו במשפט ולשהותו במעצר בית. אולם, כאמור, נוכח העבירה המיוחסת, אינני רואה כי ניתן להסתפק בחלופה המוצעת.

בא כוח התביעה מסר בדיון כי התיק נקבע להוכחות ביום 15.11.98.

מן הראוי לקבוע בעוד מועד תאריך נוסף, כדי שתיק זה יסתיים תוך זמן קצר. רשימת העדים אינה ארוכה, ויש להניח כי אם יקבעו מראש שני מועדים, ניתן יהיה לסיים את הבאת הראיות בתקופת המעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.