בש"פ 5288/02 מדינת ישראל נ. עמרייה עבדלרחים

העבירות המיוחסות למשיבים חמורות הן ועניינן קשירת קשר לביצוע פשע, גרימת חבלה בכוונה מחמירה, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. הנסיבות היו של קטטה על רקע של מקום דוכן לממכר תירס בשולי הכביש שהסתיימה למרבית הצער בפציעתם של שלושה אחרים. אם יורשעו המשיבים בדין, ייענשו בענישה ההולמת את חומרת המעשה. בשלב זה השאלה היא אם יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט עודד גרשון) שהורה על חלופת מעצר. המדינה-העוררת טוענת, כי לא היה מקום לחלופת מעצר והיה על בית משפט להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

החלופה שנבחרה על ידי בית המשפט היא, מעצר בית מלא תחת השגחתו של מר אבו סראיאה אסעד בחוותו שבשפרעם. על פי תצהיר שהוגש על ידו, הוא מורה בגמלאות מטעם משרד החינוך ואינו עובד, הוא בעל חווה סגורה ומגודרת ומגדל סוסים וכבשים. בתצהירו התחייב לקבל את המשיבים לפיקוחו ולהשגחתו בחוותו ולדאוג שיקיימו את תנאי המעצר. העוררת אינה מרוצה מן הדרך בה נבדקה התאמתו של מר סראיאה לפקח על השניים. חככתי בדעתי אם יש מקום להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי והחלטתי שלא לעשות כן. התצהיר ברור והעוררת לא ביקשה לחקור אותו על תצהירו. הוא חויב בערבות כספית אישית.

למשיבים אין עבר פלילי כלשהו וזו הסתבכותם הראשונה. אחד מהם קטין והשני אדם צעיר.

לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים אני מחליטה שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי למעט שינוי אחד שהוא תוספת הפקדה של 5,000 ש"ח על-ידי כל אחד מהמשיבים כתנאי נוסף לשחרורם בערובה. הערבויות שניתנו תחולטנה אם יופר תנאי מתנאי השחרור.

בכפוף לכך, הערר נדחה.