בש"פ 5288/97 מדינת ישראל נ. מוחמד עאדל חייאט

1.ביום 28.10.91 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על המשיב עונשי מאסר שתקופתם הכוללת 14 שנות מאסר בשל עבירות של נסיון לרצח, חברות בארגון טרור, קשירת קשר לפשע, חברות בהתאחדות בלתי מותרת והצתה, אחרי שהרשיע אותו על פי הודייתו במסגרת עיסקת טיעון.

ביום 11.6.96 הגיש המשיב בקשה למשפט חוזר בנימוק שמדובר בעלילה וכי הודה בעבירות שיוחסו לו בלי שידע במה הוא מודה. בא כוח היועץ המשפטי לממשלה הסכים כי הרשעתו של המשיב בעבירה של הצתה היתה בטעות, אולם התנגד למשפט חוזר על יתר האישומים. נשיא בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 3.9.97, הורה על קיומו של משפט חוזר בכל האישומים. כפי שקבע "מצב הדברים החדש, לפיו ההודאה בעניין ההצתה, אינה נכונה - מצב דברים לו מסכימה המדינה - עשויה להשליך על משקלה של ההודאה בעניין הנסיון לרצח". כן הורה כי המשיב ישאר במעצר במשך 10 ימים, אלא אם כן יוארך מעצרו על ידי בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי הורה לשחרר את המשיב כנגד הפקדת מזומנים וכן ערבויות כספיות ובתנאי שיתגורר בביתו ויתייצב בתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריו שבוואדי חילווא בסילואן פעמיים בשבוע. המדינה ערערה על ההחלטה.

2.אין מחלוקת כי עומדות נגד המשיב ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו, למעט עבירת ההצתה. כפי שנטען בכתב האישום, בתמצית, היה המשיב חבר בארגון הג'יהאד האיסלמי, גייס והפעיל חברים נוספים, יזם רצח של שומר בבניין של עירית ירושלים במזרח העיר, שנאשמים נוספים שהואשמו יחד איתו ניסו לרצוח ופצעו אותו.

לטענת בא כוח העוררת מדובר בפעיל מרכזי בארגון טרור שפעילותו העיקרית היתה מתוך ביתו, על ידי "משיכה בחוטים" מרחוק, ואם ישוחרר לביתו תימשך פעילותו. עוד טען שבמצב דברים זה, כאשר מדובר בעבריינות אידיאולוגית וכאשר יש יסוד להנחה שהערבויות הכספיות ממומנות על ידי הארגון שבו הוא חבר, אין בערבויות הכספיות כדי להבטיח את התייצבותו למשפט. לכך הוסיף כי מקום מגוריו של המשיב קרוב מאוד לתחומה של הרשות הפלסטינית, כך שיוכל להימלט לשם על נקלה ושוב אי אפשר יהיה להחזירו משם.

לעומתו טען בא כוח המשיב שאין חשש שיחזור על מעשיו וכי בתקופת המאסר שריצה עד היום - שש וחצי שנים - היה די כדי ללמדו לקח. גם המשיב, בדבריו באוזני, חזר ואמר שאינו חבר עוד בשום ארגון וכי הוא מבקש לחזור לחיק משפחתו.

3.נראה לי כי בנסיבות שתוארו לא עלה בידי המשיב להפריך את חזקת המסוכנות העומדת נגדו וגם קיים יסוד רציני לחשש שימלט מהליכי המשפט. אין זה המקרה שבו ניתן לנקוט בחלופה למעצר כפי שסבר בית המשפט המחוזי.

לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.