בש"פ 5290/03 מוצטפא אצליח נ. מדינת ישראל

לבית משפט שלום בתל-אביב הוגש כתב אישום בו יוחסו לעורר 3 אישומים בעקבות איומים שהפנה כלפי אשתו, ונזק שגרם לרכושם. ראשון האירועים התרחש, על פי טענות המשיבה, ביום 5.5.03, כאשר בעקבות התקף זעם שבר העורר בביתם של בני הזוג מכשיר טלוויזיה, מערכת סטריאו, מקרר, תנור ומיקרו. באישום זה נטען עוד, כי העורר איים על אשתו תוך שהוא אוחז בסכין כי ירצח אותה.

כחלוף יומיים בלבד חזר העורר ואיים על אשתו, וכך עשה גם ביום 11.5.03 בעת שהובא לתחנת משטרה. באותו מעמד אמר לשוטרת כי תלונה מסוג זו שהגישה אשתו, גורמת לבעלים לרצוח את נשותיהם.

לעורר הרשעות קודמות, גם בגין אלימות במשפחה, ובחודש מרץ 2000 הוא נדון למאסר כולל של 16 חודשים. באותו תיק נגזר לעורר גם מאסר על תנאי, אך גם הוא לא הותיר על העורר את רישומו, וכתב האישום הנוכחי הוא הראיה הטובה ביותר לכך. חרף כל האמור, ובטרם החליט בית המשפט אם להיעתר לבקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, הוא ביקש וקיבל תסקיר של שירות המבחן, ובזה נאמר כי העובדה שהעורר בחר לפגוע ברכוש ולא באשתו, מלמדת שהוא יודע להימנע מלנהוג באלימות בבת-זוגו, ולפיכך נראה כי הוא גם מסוגל לעמוד בתנאים מגבילים במסגרת חלופת מעצר. עקב כך המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר-בית בבית אמו, ובהשגחתה.

בית משפט השלום דחה את המלצותיו של שירות המבחן, לאחר שהגדיר את העורר כמי "שהתפרצות צפויה מצדו בכל רגע ורגע נתון". על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ולאחר שזה נדחה הוגש הערר שבפני.

אינני סבור כי נפלה שגיאה בהחלטותיהן של הערכאות אשר קדמו לי. אדרבא, נראה כי מדובר בעורר המתקשה לרסן את תוקפנותו, ואם נדרשה לכך ראיה היא מצויה בעובדה שזמן לא רב לאחר שחרורו מהכלא, וכאשר מאסר על-תנאי מרחף מעל ראשו, חזר העורר לחטוא בפלילים. אכן, נראה כי אשת העורר אינה ששה למעצרו של בעלה, אך נדמה כי לא יהיה זה מופרז להניח שהיא נתונה בשלב זה בין הפטיש לסדן, ומצוקתה זו אסור לה שתשמש עילה לשחרורו של מי שגרם לכך.

להשקפתי, הראיות שבידי המשיבה מצביעות על כך שמהעורר נשקפת סכנה מוחשית לבת-זוגו, ועל כן ההחלטה לעצרו היתה במקומה.

הערר נדחה.