בש"פ 5293/00 סולומון אסייס נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע באינוס קרובת משפחתו הקטינה במספר רב של הזדמנויות, מאז שהייתה כבת חמש. משהתלוננה הילדה בגיל 13, היא נבדקה על-ידי רופא ונמצא כי קרום בתוליה קרוע.

גביית עדותה של המתלוננת בוצעה על-ידי חוקרת-ילדים, שהתרשמה ממהימנות המתלוננת. לבקשת המדינה נעצר העורר עד תום ההליכים, וזאת לאחר שהתשתית הראייתית נמצאה מספקת למעצר.

בערר שבפניי נטען, כי לא נבדקה גרסת העורר שלפיה הילדה התלוננה משום שאביה ביקשה לעשות כן עקב סכסוך שפרץ בינו לבין העורר, וכי הסיפור כולו הוא עלילה. לחלופין מבקש הסניגור לקבוע חלופת מעצר לעורר.

טענות אלה יש לדחות. עיינתי בתמליל הקלטת השיחה בין חוקרת-הילדים לבין המתלוננת, וניכר כי אך בקושי סיפרה הילדה את אשר עשה לה העורר, ואף ניסתה להסביר דברים. דברי הילדה על-פניהם אינם מתיישבים עם טענת העלילה. בא-כוח המדינה הפנה את תשומת ליבי לעדות האב - שעל-פי הנטען ביקש מבתו להעליל על העורר - שבגידרה נמנע האב מלספק כל מידע מפליל בנוגע למעשי העורר, הגם שהילדה סיפרה כי אביה ראה את העורר ליד חדרה. בנסיבות אלה אין איפוא בטענות העורר כדי להפחית ממשקל עדות המתלוננת.

אשר לחלופת המעצר, הרי שלעורר אמנם אין עבר פלילי מכביד, אלא שנראה לי כי כאשר המדובר בנאשם המואשם בביצוע עבירות-מין במשפחה בקורבן שהוא ילד או ילדה צעירים, עולה ממעשיו מסוכנות רבה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לא ניתן להסיר מסוכנות זו על-ידי חלופה זו או אחרת.

הערר נדחה.