בש"פ 5294/02 דימיטרי (בן סרגי) סנקובסקי נ. מדינת ישראל

העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו בהחלטת בית המשפט המחוזי נשוא ערר זה. הוא נאשם ביחד עם שניים אחרים בעבירות של מעשי סדום בקטין והדחת הקטין לסם.

כתב האישום מכיל ארבעה אישומים המיוחסים לעורר. הנאשמים 2 ו- 3, שלכל אחד מהם מיוחס אישום אחד מתוך הארבעה, שוחררו בתנאים (האחד על ידי בית המשפט המחוזי והאחר על ידי בית משפט זה).

סניגורו המלומד של העורר טען בהודעת הערר המפורטת ובטיעון בע"פ להיעדר הוכחות לכאורה נגד העורר. בטיעוניו הצביע על חולשתן של ראיות שונות ועל כרסום שחל בהן עקב חסרונם של ממצאים ועקב סתירות ותהיות בהודעותיו של הקטין. לטענתו, הכרסום בראיות, בין השאר עקב אי מציאת שרידי זרע בבדיקות שנערכו לקטין, הוא מהותי ויורד לשורש התלונה באופן שספק אם ניתן להגיע לכלל הרשעה באיזו מן העבירות.

לאחר שמיעת טענותיהם של שני הצדדים ועיון בחומר החקירה שנמסר לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הטענות להידחות. הודעותיו של הקטין, אם תתקבלנה, ובשלב זה אין מקום לבחון את שאלת המהימנות, מהוות נדבך חשוב ומרכזי בחומר הראיות כנגד העורר. להודעות אלה יש חיזוקים לא מעטים בחומר הראיות, בין השאר בהודעות העורר עצמו ובעימותים שנערכו במסגרת החקירה.

העורר הוא שפיתה את הקטין במועדון לילה לבוא עימו לדירתו; הוא זה שמיוחס לו סימום הקטין ובדירתו בוצעו מעשי הסדום בקטין על ידו ועל ידי אחרים, כשמעשים אלה מיוחסים לו בארבעה אישומים ולכל אחד מהשניים האחרים באישום אחד בלבד; והוא זה שהסיע את המתלונן ברכבו והורידו ברחובה של עיר כשהוא מסומם ועל סף איבוד ההכרה.

אשר על כן, קובעת אני כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. ערה אני, כפי שהיה גם בית משפט קמא, לסתירות ותהיות בעדות הקטין, אולם אין באלה כדי לכרסם בלכאוריותן של הראיות הקיימות.

אשר לחלופת מעצר, בחנתי אפשרות כזו, אלא שלאור חומרת העבירות והמעשים העומדים בתשתיתן הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בכוחה של שום חלופה להשיג את תכלית המעצר. אכן, שני הנאשמים האחרים שוחררו לחלופת מעצר, אולם קיימים הבדלים מהותיים בינם לבין העורר שבענייננו, כאמור. העורר מואשם בארבעה סעיפי אישום חמורים ביותר, הכוללים ארבע עבירות של מעשה סדום וארבע עבירות של הדחת קטין לסם, כאשר בעבירות ההדחה לסם מואשם הוא בלבד (לגבי אישום דומה כלפי הנאשם 3 קבע בית המשפט המחוזי כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו). מבין כל הנאשמים מעורבותו של העורר בעבירות, כמפורט לעיל, היא המרכזית והדומיננטית ביותר.

לאור כל אלה, סבורה אני כי יש בעורר מסוכנות לציבור ולקורבנות פוטנציאליים נוספים, במיוחד לנערים צעירים דוגמת הקטין, וכי אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו.

הערר נדחה.