בש"פ 5295/98 אודי עובדיה נ. מדינת ישראל

העורר, קטין יליד שנת 1980, הועמד לדין באשמת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הוא מואשם שביום 11.3.98, היה מעורב בתאונת דרכים שבה התנגש הרכב בו נסע ברכבו של המתלונן. משיצא המתלונן מרכבו וביקש את פרטיו של העורר, החלו העורר ואחר שהואשם עימו, להכות את המתלונן ולבעוט בו, עד שאיבד את הכרתו. למתלונן נגרמו חבלות בפניו והיה עליו לעבור ניתוח באפו.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' בייזר) החליט ביום 22.3.98 להשית על העורר תנאים של מעצר בית מלא בבית הוריו ברמת השרון, כחלופת מעצר. מספר חודשים לאחר מכן, פנה העורר לבית המשפט קמא בבקשה לעיין מחדש בתנאי שחרורו בערובה, ולהתיר לו לצאת לעבודה בחנות הסמוכה למקום מגוריו, שבה עבד לפני מעצרו. טעמי הבקשה היו קושי כלכלי של משפחת העורר וקשיים להתמודד עם מעצר הבית של העורר.

לענין המעצר התבקש תסקיר שרות המבחן, ובו הומלץ לאפשר לעורר לצאת לעבודה לאור הקשיים שבהם נתונים הוא ומשפחתו.

בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק של הגנת הציבור מפני מעשי האלימות של העורר. אכן, המעשים המיוחסים לעורר הם קשים וחמורים. אלא, שבהתחשב בעובדה כי בעת קרות המעשים המיוחסים לו, היה העורר קטין ללא כל עבר פלילי וכן בהתחשב בהמלצת שירות המבחן נראה כי אם ינקטו צעדים מתאימים כדי להבטיח שהעורר יהיה נתון להשגחה במקום עבודתו, ניתן יהיה להתיר לו לצאת לעבודה.

לפיכך, נענית אני לבקשה לאפשר לעותר לצאת לעבודה בחנות "הקטניה והדגן" ברמת השרון. מלבד בשעות העבודה, ישאר העורר במעצר בית מלא עד לתום ההליכים נגדו.

התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי לבחון את תנאי השחרור, שעות העבודה בחנות ומגבלותיה. המעביד המוצע יופיע בפני בית המשפט, לשם בחינת נכונותו לקבל את העורר לעבודה בתנאים המוצעים. כמו כן, יוכל העורר, לאחר תיאום מוקדם, לצאת מביתו כדי להתייצב בפני קצינת המבחן במסגרת המעקב והטיפול שניתנו לו על ידי שירות המבחן.