בש"פ 5297/09 מאלק עודה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כבוד השופטת ז' בוסתן) שבה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה לעצרו עד תום ההליכים.

בכתב האישום שהוגש כנגד העורר מיוחסת לו עבירה של החזקת נשק ותחמושת. לפי כתב האישום, העורר החזיק אקדח במקפיא שבביתו וכדורי אקדח בתוך נעל בחדרו, וזאת בלא רשות על-פי דין. עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך לא לקיומה של עילת מעצר. בית משפט השלום החליט קיימת מסוכנות מצד העורר, שכן העורר לא התכוון להחזיר את הנשק למשטרה וההחזקה לא היתה לצורך הגנה עצמית, או לצרכי ספורט או מזכרת או בשל חלוף תוקף הרישיון. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר. במסגרת התסקיר המליץ שירות המבחן על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית דודו ובפיקוחו. בית משפט השלום החליט שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים עקב התרשמותו כי לא ניתן ליתן אמון בעורר וכן מן הנימוק שחלופת מעצר באותו יישוב בו, לפי כתב האישום, בוצעה העבירה אינה חלופה מתאימה, וזאת במיוחד כיוון שהרקע לביצוע העבירה נותר מעורפל. בית המשפט ציין בהחלטתו כי העורר יוכל לבקש עיון חוזר בהחלטה אם יציע חלופת מעצר מתאימה יותר. העורר ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה, כאמור, את הערר.

2.

העורר טוען כי היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרור העורר לחלופה שהוצעה. העורר מציין כי הוא נעדר עבר פלילי, כי לא בוצעה כל עבירה נלווית להחזקת

הנשק וכי הוא הודה בחקירתו במשטרה במיוחס לו. העורר טוען כי תסקיר המבחן אינו מגלה כל חשש באשר לאמון שניתן ליתן בו, וכי אין כל הצדקה ממשית לדרוש כי מיקום חלופת המעצר לא יהיה באותו יישוב בו בוצעה העבירה. זאת לאור נסיבות ביצוע העבירה ובמיוחד כאשר אין חשש לשיבוש מהלכי משפט או השפעה על עדים פוטנציאליים. העורר טוען כי הערר מוגש בשל שבפועל אין בידיו להציע חלופת מעצר במקום אחר; בהיעדר כל חלופה אחרת, כך הוא מציין, נאלץ הוא להמשיך ולהיות במעצר.

המשיבה מבקשת שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי – ומטעמיו. היא גם מציינת כי ניתן לסיים את המשפט במספר ישיבות מועט ביותר – באופן שמעצרו של העורר לא יתמשך על פני זמן.

3.

דין הערר להתקבל – כמפורט להלן. בית המשפט שדן בשאלת מעצרו של העורר בא לכלל מסקנה כי יש מקום לשקול בחיוב המרת המעצר בחלופה אך סבר כי החלופה המוצעת אין בה כדי ליתן מענה לשאלת המסוכנות הכרוכה בשחרורו בשל שהעורר ישהה במסגרתה ביישוב מגוריו. יחד עם זאת, כך נראה, לא נשללה מעורבותו של דוד של העורר בכל הנוגע לפיקוח על תנועותיו של העורר. לא היה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט אלמלא הצהרתו של הסניגור כי בפועל לא יהא זה אפשרי להציע חלופה המאפשרת שהייתו במקום אחר. בנסיבות אלה ראוי לשחרר תא העורר לחלופה המוצעת אולם זאת רק לאחר שימצא ערב נוסף לשביעות רצונו של בית משפט השלום ותופקד ערבות עצמית וערבות צד ג' נוספת בסכום של 30,000 ש"ח כל אחת. לצורך בירור מילוי תנאי השחרור תקבע ישיבה בבית המשפט השלום בתחילת השבוע הבא.