בש"פ 5300/03 מדינת ישראל נ. נחמן רייכר

1.המשיב, אזרח ותושב ישראל, סיכם, על פי הנטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, עם בני זוג שיטוסו לאוסטרליה, באמתלא שהם עתידים להביא משם תרומה להקמת "כולל". השניים טסו תחילה לאמסטרדם לשם הגיע גם המשיב, והוא מסר להם שתי מזוודות שבדפנותיהן הכפולות הוסתרו כ-56 אלף כדורים של סם מסוכן מסוג MDMA . בני הזוג טסו עם המזוודות לאוסטרליה, ובהגיעם לשם נעצרו.

2.כתב האישום הוגש ביום 21.6.02, ובתאריך 7.7.02 החליט בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים. עד לחודש נובמבר 2002 לא ניתן היה להתחיל בשמיעת התיק גופו, הואיל והמשיב התקשה להסדיר את עניין ייצוגו, אך העיכוב בהליכים אינו רובץ רק לפתחו, וככל הנראה תרם לכך גם יומנו העמוס של בית משפט קמא. כתוצאה מכך הכרעת הדין בעניינו של המשיב לא ניתנה עד היום, ועל כן עותרת המדינה, בפעם השנייה, להארכת מעצרו של המשיב, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - "חוק המעצרים").

לא נעלמה מעיני העובדה כי בינתיים הגיע בירורו של כתב האישום לשלב מתקדם, ואפשר שהתביעה תסיים את השמעת עדיה כבר ביום 30.6.03. אך להשקפת בא-כוח המשיב, עו"ד רזניק, יידרשו ימי דיון נוספים להשלמתם של ההליכים, ואלה עלולים לגלוש לחודש ספטמבר 2003. אם כך יקרה, משמעות הדבר היא שגם לאחר שיחלפו כ-15 חודשים מאז הוגש כתב האישום, ספק אם יוכרע דינו של המשיב, ועם מצב זה אני מתקשה להשלים לנוכח הוראתו של סעיף 61 לחוק המעצרים, בו גלומה הכוונה להביא את עניינו של נאשם הנתון במעצר להכרעה, מוקדם ככל שניתן, ולא יאוחר מ-9 חודשים מאז הוגש כתב האישום.

עם זאת, ולנוכח חומרתן של העבירות אשר יוחסו למשיב בהן גלומה סכנה לציבור, סברתי כי נכון יהיה לאפשר לבית המשפט המחוזי לבחון אם יוכל למצוא ביומנו מועדים נוספים בזמן הקרוב כדי להשלים את שמיעתו של התיק, ואם הדבר לא יתאפשר, כי אז ראוי יהיה לשוב ולבחון את השאלה אם נכון להותיר את המשיב במעצר.

מעצרו של המשיב מוארך איפוא ב-45 ימים, החל מיום 18.6.03 או עד למתן פסק הדין בתיק 3094/02 של בית המשפט המחוזי בירושלים, הכול לפי המוקדם.