בש"פ 5302/97 דוד יפת נ. מדינת ישראל

1.

על העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום בשל עבירות של רצח, שוד והפקרה אחרי פגיעה. לפי המיוחס לעורר, בתמצית שבתמצית, נהג

העורר במכונית, שבה ישבו שלושה מחבריו, אל תחנת דלק בירושלים. אחרי שמילא המתדלק את מיכל הדלק של המכונית ונקב בסכום המגיע עבור הדלק התחיל העורר לנסוע מן המקום בלי לשלם. המתדלק נתלה על אדן החלון של המכונית אולם העורר האיץ את מהירות נסיעתו, נסע ימינה ושמאלה לסירוגין ואף פגע במכונית חונה; כל זאת במטרה לגרום לכך שהמתדלק ירפה מאחיזתו במכונית. המתדלק נמחץ בין המכונית לבין המכונית החונה, נפצע פצעי מוות ונפטר. העורר המשיך בנסיעתו ונמלט מן המקום.

בית המשפט המחוזי ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.

בא כח העורר שטח לפני מסכת מפורטת של טענות משפטיות ועובדתיות שאינני רואה צורך לעמוד על כולן. בעיקרו של דבר סובבות הן סביב הטענה שהתנהגותו של העורר - שהוא צעיר בן שמונה עשרה שנים ומחצה שעברו נקי - היתה תוצאה של פניקה שתקפה אותו ושל איבוד עשתונות, כאשר נתלה המתדלק

על אדן חלון המכונית. בשל כך ובשל נסיונו הדל בנהיגה - באותו זמן החזיק ברשיון נהיגה כארבעה חודשים בלבד -

נסע כברת דרך של כשלוש מאות מטרים כפי שנסע. לפיכך אין לראותו כמי שמסוכן לציבור.

כך או כך, ניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי שחרורו של העורר בערובה ובתנאים מגבילים.

3.

לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996- עומדת נגד העורר החזקה שהוא מסוכן. לצורך התשובה על השאלה אם נסתרה החזקה ועל השאלה אם יש מקום להסתפק

בחלופה למעצר, נבדקות שתי מערכות של עובדות, המושתתות על הראיות שהובאו לפני בית המשפט בשלב זה: הראשונה - המעשה; השניה - העושה. (ראו בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל - טרם פורסם).

בדיקת המערכת הראשונה של העובדות, אלה של המעשה, לפי שיטתו של בא כח העורר, מראה כי העורר נסע מן המקום אחרי שנדרש לשלם עבור הדלק ומשנתלה המתדלק על אדן חלון המכונית נתקף פניקה ואיבד את עשתונותיו. די בעובדות אלה כדי ללמד על העורר שאין לו יישוב דעת ושיקול דעת, אף לא כשל צעיר מן הישוב בגילו. מן העובדה שנמלט ולא עצר את המכונית במקום, כדי לבדוק מה קרה למתדלק, ניתן, אולי, ללמוד שהמידות הטבעיות של אנושיות ושל רחמים, אינן בולמות אותו. כל אלה מעידים עליו שהוא מסוכן.

לעומת זאת מטה המערכת השניה של העובדות, נסיבותיו האישיות של העורר, את הכף לכיוון של חלופה למעצר. כאמור, מדובר בצעיר בן שמונה עשרה שנים ומחצה שעברו נקי. הוא בנה הבכור של משפחה חרדית המונה חמישה עשר ילדים והוא עוזר בפרנסת המשפחה. תנאי המעצר, הקשים לכל עציר, קשים עליו עוד יותר בשל הקפדתו על כשרות המזון ובשל זרותו לחברה שמחוץ לסביבתו ובעיקר לחברה עבריינית.

4.

ההכרעה בין שיקולים אלה אינה קלה ולא בלב קל הגעתי למסקנה כי במקרה הנדון יש להעדיף את טובתו של הציבור על פני טובתו של היחיד. קיים כאן יסוד סביר לחשש שהעורר לא יקיים את המגבלות שיוטלו עליו, אם ישוחרר בערובה ובתנאים, ויסכן את בטחונו של הציבור. הימלטותו מן המקום אחרי שנפגע המתדלק גם מקימה יסוד סביר לחשש שהוא עלול להתחמק מן ההליכים.

5.

הערר נדחה.