בש"פ 5309/10 מוחמד רשיד נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה כי העורר ייעצר עד תום משפטו. זאת, לעניין כתב אישום שהוגש על העורר ובו יוחסו לו העבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ברשלנות שתוצאתה חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה ללא ביטוח, שהייה בלתי חוקית ושיבוש מהלכי משפט. הערר שבפניי מופנה נגד החלטת המעצר.

2.

העורר הינו תושב השטחים. ביום 26.5.2010 הוא נהג במשאית בתחומי ישראל בלא שהחזיק ברישיון נהיגה ובלא פוליסת ביטוח. בכתב האישום מסופר, כי העורר הגיע לצומת כלשהו מדרך צדדית, נכנס לצומת תוך פנייה שמאלה וכך חסם את דרכו של רכב אחר. הרכב האחר פגע במשאית עקב החסימה. כתוצאה מן ההתנגשות בכלי הרכב נחבל נהגו של הרכב האחר בצורה קשה. העורר נמלט רגלית מן המקום. בבית המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לגבי מרבית העבירות, כולל עבירת ההפקרה. קיימת מחלוקת האם אכן העורר נהג ברשלנות. לצרכי הדיון מוכן אני לצאת מן ההנחה שלא קיימות ראיות לכאורה לגבי העבירה של נהיגה ברשלנות.

3.

דעתי היא, כי צדק בית המשפט המחוזי בהחליטו להורות על מעצר עד תום ההליכים. שני נתונים המצטרפים יחדיו מובילים למסקנה שבמקרה זה אכן היה מקום להורות על מעצר. כוונתי היא לכך שקיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירת ההפקרה וכן שעסקינן בתושב השטחים. נתונים אלה מצביעים על כך שקיימת עילת מעצר. אוסיף, כי לא מצאתי שמקרה זה מצדיק בחינה של חלופה, ואף זאת לאור שני הנתונים שצוינו. קיימים מקרים שעל פי טבעם וטיבם אינם מחייבים בחינה של חלופה אלא מצדיקים, מיניה וביה, להורות על מעצר בלא בחינה כאמור. המקרה דנא הינו מקרה כזה.

4.

הערר נדחה.