בש"פ 5310/03 מדינת ישראל נ. עלי מסרי

1.המשיבים הובאו לדין בגין מעורבותם בפרשה שעל חומרתה נדמה כי אין צורך להכביר מלים. נטען, כי בעקבות סכסוך דמים בין משפחות בעיר נצרת, קשרו המשיבים ואחרים לרצוח שניים מבני המשפחה היריבה – פיראס חמד ופארס חמד. ביום 5.7.02 שהו אלה בחנותם, כאשר לפתע הגיח רכב אשר פניהם של נוסעיו היו רעולות, ואלה החלו לירות מנשק אוטומטי לעבר פארס שניצב בחזית החנות. פארס נפגע מהירי ונפל, אך התוקפים לא הסתפקו בכך, והם קרבו אליו וירו בו שוב. התוקפים אף ניסו לפרוץ לתוך החנות אליה נמלט פיראס, ומשלא הצליחו בכך, ירו לעבר חלון הראווה והניחו בפתח הדלת לבנת חבלה, אולם זו לא התפוצצה.

ועוד נטען, כי בעקבות הירי ניסו מספר מבני משפחת חמד לדלוק אחר רכבם של המשיבים וחבריהם, וכדי למנוע זאת ירו אלה האחרונים לעבר מכוניתם של הרודפים. לבסוף נטען, כי בשלב מסוים החליפו התוקפים את רכבם, וכדי לפנות את דרכם מרכב שנסע לפניהם ועיכב אותם, הם ירו גם לעבר רכב זה.

המשיבים אותרו ונעצרו בחודש אוגוסט 2002, ואותה עת הם החזיקו בשלושה אקדחים, רובה 16 M ותחמושת.

בגין כל אלה יוחסו למשיבים עבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה ופציעה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, שימוש ברכב ללא רשות וקשירת קשר לבצע פשע.

כתב-האישום בעניינם של המשיבים הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 23.9.02, ומאז החלה פרשת התביעה (בינואר 2003) נשמעה עדותם של 50 עדים, אשר חלקם בלבד העידו בבית המשפט, ואילו ביחס למרביתם הסתפקו הצדדים בהגשת מסמכים כתחליף לעדות.

בשלב זה נקבעו לשמיעת התיק שני מועדים נוספים, בחודש יולי 2003, אך ברור כבר עתה שגם בתום תקופת המעצר לה עותרת המדינה, יהיה תיק זה רחוק מלהגיע לסיומו, וקרוב לוודאי שתידרשנה הארכות מעצר נוספות. כאן המקום להוסיף, כי תוצאה אחרונה זו נובעת גם מכך שבמשפטם של המשיבים עתיד להעיד לפחות עד אחד שגם משפטו רחוק מסיומו (איהאב מסרי).

ההלכות שיצאו מבית משפט זה בשנים האחרונות, הדגישו את החובה לסיים את משפטם של נאשמים הנתונים במעצר, במועד שקצב המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עם זאת נקבעו לכלל זה חריגים, ולאלה נועד לתת מענה סעיף 62 לחוק. על חריגים אלה נמנה עניינם של המשיבים. מסכת העובדות המיוחסת להם היא קשה ביותר, ונראה כי הסכנה הנשקפת מהם אינה מצטמצמת לבני המשפחה היריבה בלבד, אלא גם לציבור בכללו, ודי אם אציין כי במהלך הירי שבוצע ברחובה של עיר, נפגעו גם עוברים ושבים, וביניהם שני ילדים שעברו במקום לתומם. זאת ועוד, קיים חשש של ממש כי אם המשיבים ישוחררו, יתחדש מרחץ הדמים בין המשפחות היריבות, דבר אשר עלול לגבות קורבנות אדם נוספים, ומכאן דעתי כי בנסיבות אלו אין בנמצא חלופה אשר תמנע תוצאות קשות אלו זולת החזקתם של המשיבים במעצר ממש.

לפיכך, אני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 23.6.2003 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 1215/02 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכול לפי המוקדם.