בש"פ 5310/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ) בתיק פח 1165/08 המתנהל כנגד העותר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

כנגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות ביטחוניות ועבירות נשק שונות. על פי המפורט בכתב האישום, גויס העותר בשנת 2003 לארגון הטרור "החמא"ס" (להלן: החמא"ס ) והצטרף בו לחוליה מסוימת. לאחר גיוסו, השתתף העותר באימון צבאי ראשוני ובשנת 2004 עבר אימון צבאי מתקדם. העותר השתתף מספר פעמים בשבוע בשמירות וכן ביצע תצפיות על כוחות צה"ל. במהלך השמירות הטמינו הוא וחברי חולייתו מטעני חבלה שנועדו לפגוע בחיילי צה"ל.

האישום השני מפרט כי בשנת 2005, לאחר נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה ולאחר ההתנתקות, השתתף העותר באימון צבאי נוסף שנמשך כחודשיים ימים (להלן: הקורס ). במסגרת הקורס, עבר העותר אימונים מעשיים ובהם לוחמה עירונית מול כוחות צה"ל, הנחת מטעני חבלה והפעלתם, אימוני נשק וכן שיעורים עיוניים בנושאי פעילות צבאית. עם סיום הקורס המתואר, הצטרף העותר לכוח התנפיד'יה (הכוח הביצועי בחמא"ס), ושימש כמאבטח ומלווה חמוש בנשק של פעילי חמא"ס בכירים למשך מספר חודשים.

במסגרת האישום השלישי נטען כי העותר קשר קשר עם אחרים להניח מטען חבלה על מנת להפעילו כך שיפגע באוטובוס ישראלי המסיע חיילי צה"ל או פועלים ישראלים באמצעות שלט רחוק. העותר וחבריו לקשר נסעו למקום הפיגוע המיועד על מנת להניח את המטען, אולם בשתי הזדמנויות שונות לא עשו כן, בשל חששם שיתגלו על ידי כוחות צה"ל. כן מתואר במסגרת האישום הרביעי כי העותר ואחרים שיגרו טיל לעבר נחל עוז בישראל וניסו, ללא הצלחה, לשגר טיל נוסף.

באישום החמישי מואשם העותר כי ניסה לתווך בעסקת נשק למכירת 50,000 כדורי רובה לפעיל הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני. לבסוף, מואשם העותר כי לקראת סוף שנת 2007 הפסיק העותר את פעילותו בחמא"ס, בשל סכסוך שנתגלע בין הארגון לבין משפחתו. העותר, כך נטען, הצטרף לפעילות גדודי חללי אלאקצא ושימש כמלווה וכמאבטח נושא נשק של פעיל בכיר בגדודים.

בגין מעשיו אלה הואשם העותר בעבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ותקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 ובהן מגע עם סוכן חוץ, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, קשירת קשר לפשע (רצח), עבירות נשק (נשיאת נשק ועסקה בנשק) וניסיון לרצח.

2.

ביום 5.5.09 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. התעודה מתייחסת למקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לרבות שיטות ודרכי פעולתו, פעילותו המבצעית, נהלי עבודתו, דרכי השגת המידע, אמצעים טכניים בהם נעשה שימוש להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, וכן לתפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון. בנוסף חל החיסיון על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודת החיסיון. סעיף 5 לתעודת החיסיון קובע כי "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול".

3.

בעתירה שלפנינו טוען העותר כי תעודת החיסיון מנוסחת באופן רחב יתר על המידה ושלא לצורך. לטענתו "התעודה אינה ממעטת אפילו נושאים המהווים טענות פסול" כלפי חוקריו השונים, ועל כן פוגעת במשפט הזוטא שבכוונתו לנהל. בפרט מבקש העותר כי החיסיון יוסר מכל חומר שיכול לתמוך בטענתו כי השתמשו נגדו באמצעי לחץ פסולים ו/או בעינויים ו/או באלימות, בין אם השימוש היה בידי חוקרים אנשי מרות ובין אם השימוש היה בידי חוקרים שאינם אנשי מרות. בא כוח העותר חזר על טענות אלה בדיון בפני והדגיש כי העותר לא נעצר עקב מידע מודיעיני ואף לא הוצא מרצועת עזה על ידי כוחות צה"ל, אלא הגיע בעצמו, יחד עם אחרים, לאחר שהותקפו על ידי אנשי חמא"ס.

4.

המדינה מצידה טוענת בתגובתה כי החומר החוסה תחת החיסיון כולל, בין היתר, פעולות חקירה סמויות שבוצעו במסגרת החקירות שנערכו לעותר ולאחרים, וכן מידע מודיעיני הנוגע להם. מעבר לאמור, כך ניטען, לא ניתן לפרט מבלי לפגוע באינטרסים ביטחוניים מהותיים שלשמם הוצאה תעודת החיסיון. עוד טוענת המדינה כי החומר החסוי נבחן ונבדק פעם נוספת, וכי לא נמצא בו דבר החיוני להגנת העותר. בדיון בפנינו הכחיש בא כוח המדינה את טענת העותר, לפיה נעשה בחקירתו שימוש באמצעים פסולים. בא כוח המדינה הדגיש כי תעודת החיסיון אינה חלה על חומר שתומך בטענות פסול, אך ציין כי בחומר עצמו אין אינדיקציה לשימוש באמצעים פסולים ולכן אין במסירת החומר כדי לסייע להגנת העותר. עוד הודגש כי לעותר הועברו שתי פראפרזות וכן זיכרונות דברים שיש בהם כדי לסייע להגנתו.

5.

כידוע, מעוגן החיסיון לטובת המדינה בסעיף 44(א) לפקודת הראיות. על פי סעיף זה, בית המשפט לא יקבל ראיה מקום בו "שר הביטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, עלפי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".

לאחר שבחנתי את חומר הראיות החסוי שהועבר לעיוני, שוכנעתי כי לא ניתן להעבירו לידי העותר. בראש ובראשונה יש להדגיש כי בניגוד לנטען על ידי העותר, תעודת החיסיון שהוצאה אינה מונעת את בירור טענות הפסלות המועלות על ידו – זאת כאמור בסעיף 5 לתעודה לפיו "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול". הדברים הובהרו בתגובתה הכתובה של המדינה, לפיה "החיסיון אינו חל על פעולות בחקירה אשר יש בהן כדי לפגום ברצון החופשי של המבקש במתן הודאותיו", ובא כוח המדינה חזר עליהם אף בחלקו הגלוי של הדיון.

לגופו של עניין שוכנעתי כי אין בחומר החסוי מידע העשוי לסייע לעותר בטענות הפסול אותן הוא מבקש לברר. כן שוכנעתי כי החומר החסוי, כפי שהוצג לי, אינו כולל ראיות החיוניות להגנתו של העותר, ואשר יש בהן כדי להועיל לו במידה המצדיקה את חשיפתן, נוכח שיקולי הביטחון המפורטים בתעודת החיסיון. נראה כי עיקר החומר הנחוץ להגנתו של העותר מצוי בחומר הגלוי שהועבר לידיו, לרבות בפראפרזות ובזיכרונות הדברים שהוזכרו לעיל.

אשר על כן, העתירה נדחית.