החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 5311/01 שי חפוטה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר עד תום ההליכים - ראיות לכאורה וחלופת מעצרערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העורר, שנחשד בשוד סניף דואר בגבעתיים באקדח צעצוע, ערר על החלטה במעצרו. בית המשפט קבע כי זיהוי ודאי במסדר זיהוי מהווה ראיה לכאורה מספיקה, וכי טענת האליבי שהועלתה מאוחר דיה משקלה מועט. נוכח היותו אסיר ברשיון בעת העבירה ובעל הרשעות רבות, לא ניתן לחלופת מעצר, והערר נדחה.

העובדות

העורר הואשם בשוד סניף דואר בגבעתיים באמצעות אקדח צעצוע. העורר טען לאליבי הנתמך בעדות דודתו. בעת ביצוע העבירה היה העורר אסיר ברשיון ובעל הרשעות רבות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיימות ראיות לכאורה מספיקות לצורך מעצר העורר בגין עבירת שוד סניף דואר?
  2. 2.האם יש מקום לחלופת מעצר בנסיבות בהן העורר היה אסיר ברשיון ובעל הרשעות רבות?

הלכות

  1. 1

    זיהוי ודאי של החשוד במסדר זיהוי מהווה ראיה לכאורה מספיקה לצורך מעצר, אף אם קיימות פירכות בראיות אחרות.

    ״די בזיהויו הוודאי של העורר במסדר זיהוי, בידי הגברת אלון, כדי שתהיינה ראיות לכאורה מספיקות למעצר.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענת אליבי שהועלתה לראשונה בישיבת ההקראה ולא נטענה בהודעות קודמות, משקלה לכאורה מועט.

    ״משקלה של טענה כזו, שהועלתה רק בישיבת ההקראה, הינה לכאורה מועט.״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    בנסיבות של עבירה שבוצעה בעת היותו אסיר ברשיון, עם הרשעות רבות ומסוכנות גבוהה, אין מקום לחלופת מעצר.

    ״בנסיבות אלה ונוכח המסוכנות שבמעשה עצמו, אין מקום לחלופת מעצר.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר
  • ראיות לכאורה
  • מסדר זיהוי
  • טענת אליבי
  • חלופת מעצר
  • שוד
  • סניף דואר
  • אסיר ברשיון
  • מסוכנות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"פ

5311/01

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העורר

:

שי

חפוטה

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערר

על החלטת בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו

מיום

15.5.01 בתיק ב"ש 91042/01 שניתן על-

ידי

כב' השופטת ר' לבהר-שרון

תאריך

הישיבה: ב' באב התשס"א (22.7.2001)

בשם

העורר: עו"ד איתי בן-נון

בשם

המשיבה: עו"ד דוד זכריה

החלטה

1.הערר הוגש מלכתחילה בידי העורר עצמו, ועו"ד בן-נון ניסה בכשרון רב לתמוך בטענותיו של העורר. עיון בראיות מצביע על כך, שיש ראיות לכאורה. העורר הואשם בכך, ששדד סניף דואר בגבעתיים עם אקדח צעצוע. יתכן ובחלק מהראיות יש פירכות, כפי שטוען העורר, אך די בזיהויו הוודאי של העורר במסדר זיהוי, בידי הגברת אלון, כדי שתהיינה ראיות לכאורה מספיקות למעצר. העורר מעלה טענת אליבי, הנתמכת לכאורה בעדות דודתו. ואולם, משקלה של טענה כזו, שהועלתה רק בישיבת ההקראה, הינה לכאורה מועט. בשתי ההודעות האחרונות של העורר, בהן כבר הוצג לו תאריך השוד, לא העלה העורר טענה זו. ישנן, איפוא, כאמור, ראיות לכאורה.

2.בעת ביצוע העבירה, היה העורר אסיר ברשיון ויש לו הרשעות רבות. בנסיבות אלה ונוכח המסוכנות שבמעשה עצמו, אין מקום לחלופת מעצר.

3.אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, ב' באב התשס"א (22.7.2001).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בש 91042/01

הלכות

  1. 1זיהוי ודאי של החשוד במסדר זיהוי מהווה ראיה לכאורה מספיקה לצורך מעצר, אף אם קיימות פירכות בראיות אחרות.
  2. 2טענת אליבי שהועלתה לראשונה בישיבת ההקראה ולא נטענה בהודעות קודמות, משקלה לכאורה מועט.
  3. 3בנסיבות של עבירה שבוצעה בעת היותו אסיר ברשיון, עם הרשעות רבות ומסוכנות גבוהה, אין מקום לחלופת מעצר.