בש"פ 5313/98 ריאד עזמי שאכר נ. מדינת ישראל

העוררים הואשמו בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות, התחזות כאחר בכוונה להונות ומתן שירותי בזק ללא היתר.

העורר בבש"פ 5313/98 (להלן: "העורר 1") הואשם אף בשיבוש מהלכי משפט ובהדחה בחקירה.

על פי הנטען בכתב האישום, בתקופה שבין אוקטובר 1997 למאי 1998, שכרו העוררים משרדים באזור ירושלים, הזמינו מחברת "בזק" קווי טלפון, שחלקם נרשמו בשמות חברות בבעלות העוררים או מי מטעמם, חלקם בשמות בדויים, לעיתים תוך שימוש בתעודות זהות מזויפות.

על פי הנטען בכתב האישום, לא התכוונו העוררים לפרוע את חשבונות הטלפון של קווים אלה. העוררים יצרו קשר עם חברות תקשורת בארצות ערביות שונות, חברות שסיפקו לתושבי הארצות בהן פעלו, שירותי שיחות לחו"ל. המשרד הישראלי היה מתקשר אל החברה הזרה. כאשר תושב זר היה מעוניין להתקשר לחו"ל, היה פונה לחברה הזרה, וזו היתה מבקשת מהמשרד הישראלי להתקשר למקום שאליו ביקש התושב הזר להתקשר. חיוב עלות השיחה לחו"ל היתה על המשרד הישראלי. התושב הזר היה משלם בתום השיחה לחברה הזרה, וזו שילמה לעוררים סכום קבוע של 250-300 דולר ליום עבור כל קו.

חשבונות הטלפון של המשרד הישראלי לא נפרעו. לטענת התביעה, הנזק הכולל שנגרם מפעולת העוררים הוא מעל לחמישה מיליון שקלים.

התביעה טענה שהמדובר בעבירות מרמה מתוחכמות, שיטתיות ורבות היקף, וכן טענה לחשש של השפעה על עדים, וביקשה את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. הנימוק העיקרי שהעלתה בבקשת המעצר היה חשש להדחת עדים ואיומים על עדים.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המעצר וציווה על מעצרם של שני העוררים עד לתום ההליכים, ועל החלטה זו הוגש הערר.

בעת הדיון בפני, ובעקבות המלצתי, שקלה התביעה מחדש את עמדתה והודיעה כי היא מסכימה שהעורר 2, העורר בבש"פ 5345/98 ישוחרר בתנאים מגבילים ובערובה גבוהה אשר תבטיח את התייצבותו.

לפיכך, אני מורה כי עורר זה ישוחרר בתנאים של מעצר בית מלא בביתו שבעזריה, בתנאי שיפקיד ערבון כספי או ערבות בנקאית בסכום של 200,000 ש"ח, ובנוסף על כך ימציא ערב תושב ירושלים שיערוב בערבות צד ג' באותו סכום.

אשר לעורר 1, התביעה מתנגדת לשיחרורו כיוון שהוא מואשם בשיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

לכך יש להוסיף כי לעורר 1 עבר פלילי בעבירה של תקיפה ובעבירה של חטיפה לשם כליאה. אכן, הכלל הוא כי עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה מקימות עילה למעצר עד תום ההליכים; אולם השיבוש המיוחס לעורר זה מתייחס לדברים שהטיח העורר באחד מעדי התביעה בעת שנערך ביניהם עימות במשטרה. בעימות זה, בנוכחות שוטרים, קילל העורר, לפי הנטען בכתב האישום, את העד בגין שיתוף הפעולה עם המשטרה. הסניגור טען כי על רקע מכלול הראיות, השיבוש המיוחס לעורר, אינו בגדר שיבוש, אלא הוא מתיישב יותר עם איבוד עשתונות של העורר עקב העימות והטחת האשמות מפי העד.

אינני סבורה שיש להקל ראש בהתנהגות זאת של העורר, ויש בה אכן תשתית לכאורית להרשעה בעבירות המיוחסות לעורר בקשר לכך. אף על פי כן, בבהתחשב בכך שהעדות אשר אמור העד להעיד נגד העורר מתייחסת לענין אחד בלבד מתוך מכלול האישומים המיוחסים לעורר, נראה כי החשש פן יבולע לעד או לעדותו איננו רב.

אל מול אלה, יש לשקול את העובדה כי מדובר בתיק מרמה רב היקף. המשפט, אם ייתברר ולא יסתיים בדרך אחרת, עלול להמשך זמן רב.

בעבירות מן הסוג המיוחס לעורר, ניתן להשיג את מטרת המעצר גם על דרך החלופה. לכך יש להוסיף, כי נאשם נוסף העומד לדין ביחד עם שני העוררים שוחרר בערובה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. גם אם חלקו של העורר שלפנינו גדול מחלקו של הנאשם הנוסף ששוחרר, איני רואה כי ההבחנה ביניהם מצדיקה השארתו של העורר במעצר.

לפיכך החלטתי להורות על שחרורו של העורר בתנאים שיבטיחו את התייצבותו למשפטו ואת המנעותו מלהטריד עדים או לפגוע בהם.

נוכח היקף העבירות והסכומים אשר בגינם הואשם העורר, ובהתחשב בכך שהעורר הינו בעל אמצעים כספיים, אשר יש בהם כדי לסייע לו להמלט מן הדין, על סכום הערבות שיושת על העורר להיות הולם.

אשר על כן, העורר ישוחרר למעצר בית מלא, בתנאי שיפקיד ערבון כספי או ערבות בנקאית בסכום של 1,000,000 ש"ח, ובנוסף על כך, ימציא ערבות צד ג' על סך 500,000 ש"ח. העורר יתחייב שלא ליצור קשר ישיר או עקיף עם עדי התביעה.

הערבות האמורה תשמש הן להתייצבותו במשפט והן להבטחת יתר תנאי השחרור.