בש"פ 5314/03 ז'ק דהן נ. מדינת ישראל

1.לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש כתב-אישום המייחס לעוררים עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים. נטען, כי עוררים 1 ו-2 (להלן – "ג'קי" ו"דוד") עוסקים בסחר בסם, כאשר זה מתבצע על ידי הזמנות טלפוניות שבעקבותיהם יוצאים בלדרים (עוררים 3 ו-4) לנקודות מפגש, ושם מוסרים את הסם לקונים. ראיות המשיבה מתבססות בעיקר על עדותם של שני סוכנים שפעלו מטעם המשטרה. הראשון מביניהם התקשר ביוזמת המשטרה לג'קי בחודש אוקטובר 2002, והזמין 30 גרם של הירואין. באותו יום, מספר שעות לאחר ההזמנה, הגיע עורר 3 לנקודת המפגש, ומסר לסוכן את הסם שהזמין וקיבל בתמורה סכום של 3000 ₪. בחלוף ימים ספורים בוצעה עסקה נוספת מאותו סוג, ובחודשים ינואר ופברואר 2003 בוצעו שתי עסקות נוספות, כשהראשונה שבהן סוכמה בשיחה שקיים הסוכן עם עורר 2, דוד.

הסוכן המשטרתי האחר ביצע פעולות דומות, והוא עשה זאת בשתי הזדמנויות בחודש פברואר 2003. בפעם הראשונה הוא רכש מג'קי כ-10 גרם של הרואין, ובפעם השנייה כ-3.6 גרם הרואין וכ-0.2 גרם קוקאין.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים. השופטת המלומדת של בית משפט קמא נעתרה לבקשה זו, ומכאן הערר שבפני.

2.עיקר המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בטענת בא-כוחם המלומד של העוררים, עו"ד זמר, לפיה בראיות המשיבה אין די כדי להפליל את העוררים 1 עד 3, ולמצער מעוררות ראיות אלו ספק שראוי ללבנו במסגרת המשפט גופו, בטרם יוחלט על שלילת חירותם של שולחיו. באשר לעורר 4, אין מחלוקת ביחס לקיומה של תשתית ראיות, והטענה האחת היא שעורר זה השתלב בעבר בתהליך גמילה, ועל כן עתר סנגורו לקבל תסקיר מעצר שיבחן את האפשרות שהקהילה הטיפולית בה שהה העורר תשמש חלופת מעצר נאותה. את הבקשה הזו דחה בית משפט קמא, אשר סבר כי את עניין הגמילה נכון יהיה לבדוק במסגרת הטיעון לעונש, אם יורשע עורר 4 במשפטו.

3.לצורך ההחלטה בערר זה חזרתי ובחנתי את ראיות המשיבה, ומסקנתי היא כי יש באותן ראיות כדי לשמש בסיס אפשרי להרשעת העוררים בעבירות אשר יוחסו להם. כוונת הדברים לכך, שגם אם זיהוי קולו של עורר 1 על פי שיחות הטלפון עלול לעורר תהיות, נדמה כי נשכחה העובדה שראיה זו אינה עומדת לבדה, והיא משתלבת היטב עם ראיות נוספות, שלהלן אמנה אחדות מהן:

א.אף שהחוקרים לא השמיעו באוזניו של ג'קי את סליל ההקלטה בה תועדה שיחתו עם הסוכן, התברר כי ג'קי אינו מכחיש את קיום השיחה, אך בפיו יש הסבר תמים לנאמר בה, היינו, שמה שזכה לכינוי "30 מלמטה", הינו הזמנה של סחורה (תחתונים) אותה התכוון הקונה למכור במסגרת עסקו.

ב.בלדרי הסם שיצאו לנקודת המפגש עם הסוכנים כדי למסור את הסם שהוזמן ולקבל את תמורתו, נראו יוצאים מדירתו של ג'קי ואליה הם שבו בתום "משימתם".

ג.רכבים ששימשו את הבלדרים לצורך מסירת הסם לקונים (קטנוע ושתי מכוניות) היו בבעלותם של ג'קי ודוד.

אני סבור שראיות אלו ואחרות המצויות בידי המשיבה, די בהן כדי לענות על דרישת "הראיות לכאורה" הקבועה בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ובכך קמה עילת מעצר סטטוטורית נגד כל העוררים, שהרי סכנתם לציבור עקב העיסוק בו בחרו, ברורה וגלויה לעין.

באשר לעורר 4, אף אני סבור כי בחינת השאלה אם יש מקום לשוב ולשלבו בתהליך הגמילה, נכון שתיעשה בשלב הטיעונים לעונש, אם יורשע בדינו, שהרי מעצרו לא קטע תהליך בו התמיד, אלא היה זה עורר 4 שמטעמיו-שלו נטש את תהליך הגמילה בו החל, וחזר לחיי פשע.

לנוכח כל האמור, הערר נדחה.