בש"פ 5321/97 מהבאו טסמה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו מעשה סדום, תקיפה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה, עבירות מין במשפחה וכן תקיפה והתעללות בקטין חסר ישע. לפי הנטען נעברו כל העבירות כלפי אשתו וילדיו.

בית המשפט המחוזי ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים ודחה את בקשתו להסתפק בחלופה למעצר. כן נדחתה בקשתו לעיון חוזר בהחלטה.

2.העורר במעצר מיום 29.6.97, כתב האישום הוגש ביום 8.7.97 ונקבע מועד לדיון ביום 14.10.97. במהלך התקופה ערך שירות המבחן למבוגרים חוות דעת של קצין מבחן לענין המעצר, המבוססת על פגישה עם העורר, עם אשתו - הנמצאת במקלט לנשים מוכות - ועם עובדת סוציאלית בקהילה המטפלת בבת שהיא אחת הקורבנות ונמצאת במשפחה אומנת. בחוות דעת זאת הובעה בפירוש הדעה כי העורר "עלול להוות סיכון לאשתו וייתכן שגם לילדיו במידה שישוחרר" והומלץ להמנע משחרור. ממסמך שנערך על ידי פקידת סעד באגף לשירותי רווחה של עירית אשקלון עולה כי ננקטו צעדים על ידי בית משפט השלום לנוער כדי להגן על בני המשפחה.

בא כוח העורר טען שהיה "קצר" בין חוקריו של העורר ובין קצין המבחן ופקידת הסעד לבין העורר, הנובע מהבדלי מנטליות, שפה ומגורמים נוספים ולפיכך אין לראות בדברים שיוחסו לו בכתב האישום, או בהמלצות שבמסמכים הנזכרים, דברים שניתן לסמוך עליהם. טענה זאת יש לדחות. כפי שעולה מפרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת על כך שקיימת עילה למעצר - דהיינו, שקיימות ראיות לכאורה - והשאלה שנדונה שם היתה רק אם ניתן להסתפק בחלופה למעצר. גם לא שוכנעתי כי כל מי שבאו בדברים עם העורר ועם בני משפחתו שגו בהבנת דבריהם.

3.בדיקת נסיבותיהם של המעשים המיוחסים לעורר וכן משך התקופה שבמהלכה נעשו - 1991 עד 1997 - מעידה, לכאורה, על תכונות של רישעות ושל אכזריות אצל העורר ועל כך שאין לו, כנראה, בלמים אנושיים טבעיים שיש בהם כדי למנוע אותו מלחזור על מעשיו. מכל אלה, בצירוף האמור במסמכים הנזכרים, עולה שהוא עלול לסכן את בטחונם של בני משפחתו אם ישוחרר. כן נראה לי כי בנסיבות אלה אין בחלופה למעצר - בין זאת שהציע בא כוח העורר ובין חלופה אחרת - כדי למנוע את סכנתו (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל - טרם פורסם).

ראוי לציין כי, כאמור לעיל, נקבעה ישיבה לשמיעת ההוכחות במשפטו ליום 14.10.97. יש, אפוא, יסוד להנחה שהמשפט יסתיים תוך החודשים הקרובים וכי, מבחינה זאת, תצומצם הפגיעה בעורר.

4. הערר נדחה.