בש"פ 5334/01 מדינת ישראל נ. יהודה חביב

1.לפני בקשת המדינה להארכת מעצר מעבר ל9- חודשים, כאמור בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-.

2.ב- 11.10.00 הוגש נגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו יוחס לו ביצועם של מעשי סדום ומעשים מגונים בקטין.

3.מטעמים שונים, לא נוצלו באופן יעיל כל הישיבות שנקבעו לשמיעת הוכחות. הדבר נבע מבקשה מוצדקת, כנראה, או לפחות בחלקה, שהמשיב יקבל קלטות חקירה מסוימות, וכן מבקשת פסלות של שניים מחברי המותב. בקשה זו נדחתה אך בא כוח המשיב הצהיר כי יערער על דחיית בקשת הפסילה, ועל כן לא נשמעו ראיות בישיבה שנועדה לכך.

4.ב- 25.01.01, דחה בית משפט זה את ערעורו של המשיב על פסילת המותב וכך החלו ההוכחות רק בסוף מרץ. נשמעו ראיות ב- 26.3.01, ב- 3.4.01 וב- 4.6.01. ה- 25.6.01 נקבע לסיום פרשת התביעה ולתחילת פרשת ההגנה, אך המועד בוטל, בשל מחלת אחד משופטי ההרכב. נקבעה ישיבה נוספת ל17.7.01- לסיום שלב ההוכחות. המבקשת פנתה לשנות מועד זה, עקב השתלמות פרקליטים, ואין עדיין החלטה.

5.נוכח ההחלטה לקבוע את ה- 17.7.01 לסיום שלב ההוכחות , נראה כי כוונתו של בית המשפט המחוזי היא לשמוע את כל העדים בישיבה אחת (כפי שנמסר בדיון - עדי ההגנה הם המשיב ובני משפחתו). יש מקום, איפוא, לתקווה שהמשפט קרוב לסיומו.

6.עוד בשלב המעצר עד סיום ההליכים, הבהיר כבוד השופט אזולאי כי הוא מוכן לשקול חלופת מעצר, שלא בביתו של המשיב, אך לא נמצאה חלופה הולמת כזו. האפשרות של מעצר בית נדחתה בשעתה. לאור האמור בתסקיר - נראה כי בצדק נדחתה.

7.בנסיבות אלה, איני רואה מנוס מלהיעתר לבקשה, תוך הבהרה שפתוחה הדרך בפני המשיב לבקש חלופת מעצר אחרת. לכך הסכים גם בא כוח המבקשת.

8.אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב לתקופה של 90 יום החל מיום 11.7.01 או עד למתן פסק הדין, הכל לפי המוקדם.