בש"פ 5338/97 יוחנן לב נ. מדינת ישראל

1.ביום 2.8.97 היה העורר מעורב בתאונת דרכים. על פי המיוחס לו על ידי המדינה, נהג ברשלנות ותוך אי ציות לתמרור, וכתוצאה מכך ארעה תאונה בה נפגע אדם קשות. שוטר נטל את רשיונו והודיע לו שעליו להתייצב ביום 4.8.97 בפני קצין משטרה ( להלן: הקצין ). כך, בהתאם להוראות סעיף 47 לפקודת התעבורה (כנוסחו לאחר תיקון 41 לפקודת התעבורה), אשר בחלקים הנוגעים לענייננו קובע:

"47. (א) בסעיף זה 'קצין משטרה' - קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה.

(ב) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבדר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להלוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הנהיגה שלו.

(ג) (1) נטל השוטר את רישיון הנהיגה כמפורט בסעיף קטן (ב), יתן לנהג אישור על נטילת הרישיון וזימון להופיע , בתוך שלושים ימים במועד שיקבע, בפני קצין משטרה לצורך החלטה בדבר פסילת רישיון הנהיגה שלו; אישור שניתן כאמור יראו אותו כרישיון הנהיגה שניטל, וזאת עד למועד שנקבע לזימון הנהג בפני קצין המשטרה.

(2) בזימון האמור בפיסקה (1) יובהרו תוכנן של הוראות סעיפים קטנים (1) ו-(2), וכן יפורטו בו מקום ומספר טלפון לקבלת תוכן החלטתו של קצין המשטרה.

(ד) לא נטל השוטר את רישיון הנהיגה כמפורט בסעיף קטן (ב), רשאי הוא לתת לנהג זימון כאמור בסעיף קטן (ג).

(ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי העניין:

(1) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם - יפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים;

(2) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש - רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים;

(3) בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית - רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים.

(ו) לא הופיע הנהג בפני קצין המשטרה במועד שזומן אליו כאמור בסעיף קטן (ג), רשאי קצין המשטרה לפסול אותו מהחזיק ברישיון הנהיגה לפי סעיף קטן (ה) גם בהעדרו , ומאותו מועד יראו את הנהג כמי שהודיע לו שנפסל מהחזיק רישיון נהיגה ויחולו עליו הוראות סעיף 67".

2.העורר התייצב ביום 4.8.97 במקום כפי שנדרש, ואז הוברר לו שהקצין החליט, בהסתמכו על הוראות סעיף 47(ה)(2), לפוסלו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים. כך החליט הקצין כבר ביום 3.8.97 מבלי שהמתין להופעת העורר בפניו, ומבלי ששמע את דברו. כפי שהוברר, ביום 4.8.97 היה הקצין בחופשה וממילא נמנע מהעורר להביא דברו בפני הקצין, אף לאחר שחתם על ההחלטה הפוסלת את העורר מלהחזיק רישיון נהיגה.

3.לדעתי, צודק בא כוח העורר בטענתו שהחלטת הקצין נגועה באי חוקיות, באשר לא נתקיימו בנסיבות המקרה דרישות סעיף 47(ג) לפקודה. על פי סעיף זה מוזמן נהג רכב, שרשיונו נלקח ממנו על ידי שוטר " להופיע ... במועד שיקבע

בפני קצין משטרה לצורך החלטה בדבר פסילת רישיון הנהיגה שלו ".

עולה בעליל מנוסח זה, שהנהג נדרש להופיע בפני הקצין קודם ההחלטה על ידי הקצין, וכשהנהג נעתר להזמנה ומופיע, אין הקצין רשאי לקבל החלטה קודם הופעה כזו בפניו. אכן, אם הנהג אינו מופיע כפי שנדרש על פי ההזמנה, יכול הקצין להחליט אף בהעדרו (סעיף 47(ו)). אך כשהוא נעתר להזמנה, תנאי לקבלת ההחלטה על ידי הקצין הוא, שהוא יחליט בעניין הפסילה רק לאחר שהופיע בפניו הנהג.

4.שאלה היא מה מהות ההופעה בה דן סעיף 47(ג): מה רשאי הנהג לטעון במסגרת הופעה זו, ומה חייב הקצין לשמוע באותה הזדמנות, קודם שיתן החלטתו. אין לי צורך לקבוע בשאלה זו בעניין שבפני. לצורך ענייננו, די שאומר שהקצין, ככל רשות מינהלית, אינו יכול לשלול מאזרח - הנהג העורר לענייננו - את הזכות להופיע בפניו קודם שהחליט בעניינו, כשזו דרישתו המפורשת של החוק.

כאמור, אצה לקצין הדרך, והוא החליט על פסילת הרישיון קודם המועד בו הוזמן העורר להופיע בפניו. החלטה זו פסולה היא, ומן הדין לבטלה - וכך אני מחליט.

התוצאה היא, שיש להחזיר לעורר את הרישיון אשר נלקח ממנו על יסוד החלטתו הפסולה של הקצין.