בש"פ 5340/98 אילן גנג נ. מדינת ישראל

1.כנגד העוררים הוגש בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו כתב אישום בגין עבירה של שוד. ביום 19.8.98 הורה כב' השופט ח' פורת על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם. על החלטה זו נסבים העררים שבפני, אשר נידונו במאוחד.

סניגוריהם של העוררים טענו בפני, כל אחד ביחס למרשו ולמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, כי המשיבה לא הראתה תשתית ראייתית מספיקה למעצרם של העוררים, כנדרש על-פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן החוק). עוד טענו הם כי לא הוכחה עילת מעצר כנגד העוררים, ולחילופין - כי יש להסתפק בנסיבות המקרה דנן בחלופת מעצר.

2.המעשים המיוחסים לעוררים, אשר בגינם הועמדו לדין, הינם כדלקמן: ביום 31.7.98, בשעה 10:00 או בסמוך לכך, נכנסו העוררים למועדון "פאלאס סנוקר" ברחוב בר-כוכבא 14 בבני ברק. העורר בבש"פ 5293/98, משה ממן (להלן - ממן), ניגש אל עובד המועדון עודד בשן (להלן - המתלונן); הוא הצמיד סכין מטבח לצווארו של המתלונן, קירב את הסכין לפניו, ודרש ממנו למסור לו כסף שהיה ברשותו. העורר בבש"פ 5340/98 אילן גנג (להלן - גנג) איים על המתלונן, יחד עם ממן, כי יחתוך את פניו אם לא ימסור את הכסף או יפנה למשטרה, וסימן בידו על פניו בתנועת חתך מלחי אל לחי. כתוצאה ממעשים אלה, הוציא המתלונן מכיסו סכום של כ - 930 ש"ח ומסרו לממן, ושני העוררים עזבו ביחד את המועדון.

ביום 5.8.98,

חמישה ימים לאחר האירוע, התלונן המתלונן במשטרה על ביצוע השוד. המתלונן הסביר את התמהמהותו בהגשת התלונה במשך חמישה ימים בכך שסבר כי עדיף יהיה אם יפנה ראשית לבעל המועדון, על מנת שהוא יטפל בעניין. בהודעתו במשטרה ציין המתלונן כי ממן, אשר היה מוכר לו מביקוריו הקודמים במועדון, הוא שהחזיק בסכין במהלך השוד. גנג זוהה על-ידי המתלונן מספר ימים לאחר מכן, בעת שהשניים נפגשו בתחנת המשטרה.

3.כאמור, קבע שופט בית-המשפט המחוזי כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים כנגד העוררים. סניגוריהם של העוררים טענו בפני כנגד קביעה זו, וטענו כי בהודעתו של המתלונן במשטרה, המהווה בשלב זה את הראיה המרכזית כנגד העוררים, נפלו סתירות פנימיות הפוגמות בתוקפה ובמשקלה. כן טענו הם כי העובדה שהמתלונן הגיש את התלונה כחמישה ימים לאחר האירוע, יש בה כדי להחלישה.

עיינתי בחומר החקירה אשר בתיק, ומסקנתי היא כי צדק השופט בקביעתו כי הונחה כנגד העוררים תשתית ראייתית לכאורית מספקת. חומר החקירה כולל את תלונתו והודעתו הראשונית של המתלונן במשטרה, ובה פירוט של האירועים שהתרחשו, לפי הנטען, במועדון. עדות זו קושרת את ממן לשוד, כמי שהחזיק בידו סכין, הצמידה לצווארו של המתלונן וקירבה לפניו, תוך שהוא מאיים על המתלונן כי יפגע בו באם לא ימסור לו כסף, וכמי שקיבל כתוצאה ממעשים אלה את הכסף אשר היה ברשות המתלונן. לא מצאתי ממש בטענות סנגורו של ממן בדבר הסתירות לכאורה שנפלו בעדות זאת. ככל שניתן להתרשם מהדברים בשלב זה של ההליך, כאשר הגירסאות מועלות על הכתב וטרם עמדו במבחן של חקירה בבית-המשפט, גירסתו של המתלונן הינה עיקבית ובהירה, ואין היא נגועה בפגם שיש בו כדי למוטטה. אשר לאיחור לכאורה בהגשת התלונה, הרי שהמתלונן הסביר אותו ברצונו להפנות תחילה את העניין לבעל המועדון, והסבר זה על פניו איננו נשמע בלתי סביר.

זאת ועוד, גירסתו של גנג, כפי שהיא מופיעה בהודעתו במשטרה ובתמליל העימות שערכה המשטרה בינו לבין המתלונן, איננה מתיישבת במלואה עם גירסתו של ממן בהודעתו. ראשית - ממן העיד כי בעת שהיה במועדון ושוחח עם המתלונן "לא היה איתי אף אחד", בעוד שגנג העיד כי הגיע למועדון ביחד עם ממן ואדם נוסף. גנג העיד עוד כי אחד מהשניים שהיו איתו במועדון (הוא סרב למסור את שמו), פנה למתלונן אשר עמד סמוך לדלפק הניצב במועדון. בנקודה זו תואמת עדותו את עדותו של ממן, אשר העיד כי פנה למתלונן וביקש ממנו כי "יחזיר" לו כסף שלטענתו הפסיד בעת ההימורים במועדון. לטענת ממן, מסר לו המתלונן את הכסף מרצונו, מבלי שאיים עליו או תקף אותו. גנג העיד כי בעת השיחה בין המתלונן לחברו, איתו הגיע למועדון, שמע את המתלונן צועק "אי - אי", וכי ראה משהו ביד של חברו בעת ששוחח עם המתלונן. לדבריו - "אולי זה היה כפית. ראיתי משהו אבל אני לא בטוח שזה היה סכין". תאור זה של הדברים, אף כי איננו מתאפיין בבהירות יתר ונדמה כי יש בו יותר משמץ של התחמקות מגירסה ברורה, מתיישב יותר עם תיאור האירוע על-ידי המתלונן מאשר עם תאורו של ממן.

אשר לגנג, גרסתו של המתלונן - אשר כאמור נראית לי על פניה כעקבית, הינה כי הוא לקח חלק בביצוע השוד, בכך שאיים על המתלונן, יחד עם ממן, כי אם לא יתן את הכסף או יתלונן במשטרה, יחתוך את פניו, או בציטוט מדבריו של המתלונן - יעשה לו "פנס" על הפנים. המתלונן טען עוד כי עם אמירת דברים אלה סימן גנג עם ידו בתנועת חיתוך מלחי אל לחי. על גירסתו זו חזר המתלונן מספר פעמים בעימות שהתקיים בינו לבין גנג. גירסתו של גנג בעימות היתה, כאמור, כי שמע את המתלונן צועק "אי - אי", אך סבר כי מדובר במעשה של צחוק. גרסתו לעניין השימוש בסכין איננה לחלוטין ברורה; לשאלה האם ראה ש"חברו" איים על המתלונן בסכין ענה תחילה כי לא הסתכל לעברם וכי "אם הייתי מסתכל הייתי רואה", אך בהמשך ציין כי "ראיתי משהו ביד" (של חברו), וכי "אולי זה היה כפית, ראיתי משהו אבל אני לא בטוח שמדובר בסכין". לעניין האיום המילולי והתנועה המאיימת שמייחס לו המתלונן טען גנג בעימות כי "לא אמרתי בפה עשיתי סימן אבל לא אמרתי בפה"; ואשר למהותו של אותו סימן טען הוא כי "סתם עשיתי ככה. שיחקתי ככה בזקן".

מקריאת עדויות אלה כמכלול, ומהצבת עדותו של המתלונן כנגד עדותו של גנג, סבורה אני כי אין לומר שעדותו המפורטת של המתלונן, אינה מראה על פניה סיכוי סביר להרשעתו של עורר זה. בעדות המפלילה לכאורה את גנג בלקיחת חלק ממשי ופעיל בביצוע השוד, יש על כן כדי להוות ראיה לכאורה להוכחת האישום כנגדו.

4.אשר לעילת המעצר, מסכימה אני עם שופט בית-המשפט המחוזי כי קמה כנגד העוררים עילת מעצר, בגין הסכנה הנשקפת מהם לביטחונו של המתלונן ולבטחון הציבור. נסיבות ביצוע השוד במקרה דנן, בצוותא חדא ותוך שימוש באיומים בנשק קר, הינן חמורות ומשקפות את הסכנה הנשקפת מהעוררים. המתלונן, שעל תלונתו ועדותו מבוסס האישום, מוכר לעוררים, ומקום עבודתו ידוע להם. על-פי הנטען בהודעתו של המתלונן, איימו עליו העוררים, בעת האירוע, כי יפגעו בו באם יתלונן כנגדם במשטרה. לשני העוררים עבר פלילי "עשיר" ביותר, הכולל עבירות סמים, אלימות ורכוש. בנסיבות אלה אין בידי לקבל את טענת סניגוריהם של העוררים כי לא הוכחה כנגד מרשיהם עילת מעצר על-פי חוק. אף אינני סבורה כי ניתן בנסיבות אלה להשיג את תכלית המעצר על-ידי קביעת חלופת מעצר.

אשר על כן, החלטתי לדחות את העררים.