בש"פ 5351/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

נגד המשיב, יליד 1995, הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של חטיפה לשם מטרות סחר בבני אדם, מעשה סדום, אינוס, מעשה מגונה ושוד בנסיבות מחמירות. לפי פרטי כתב האישום, רץ המשיב לעבר סטודנטית (להלן: המתלוננת ) שהלכה לה בשעת בוקר, כשהוא אוחז בידו בקבוק זכוכית שבור, לפת אותה בכוח וגרר אותה באיומים לחורשה סמוכה. שם, לאחר שלקח את כספה, אנס המשיב את המתלוננת באכזריות וביצע בה מעשה סדום, על אף תחנוניה שיחדל ממעשיו, תוך שהוא מאיים עליה באמצעות הבקבוק השבור. לאחר שבא המשיב על סיפוקו, לקח את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת, הורה לה לרוץ ולעזוב את המקום, ואיים עליה לבל תספר לאיש.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. במסגרת הליכי המעצר, נערכו למשיב אבחון פסיכולוגי וכן אבחון פסיכיאטרי. בחוות הדעת הפסיכיאטרית המסכמת שערך הפסיכיאטר המחוזי ביחס למשיב, צוינה אפשרות כי המשיב לוקה במחלה בעלת אופי התקפי, והמליץ על הפנייתו לנוירולוג לשם בדיקת אפשרות זו. בתסקיר מעצר מיום 11.3.2012, המליץ שירות המבחן להפנות את המשיב לבדיקות נוירולוגיות ולקבל את תוצאותיה של בדיקה פרטית שנערכה למשיב. ביום 28.3.2012 הודיע שירות המבחן לבית המשפט כי נמסר מהמחלקה הנוירו-פסיכיאטרית בסורוקה שלא ניתן יהיה לערוך למשיב את הבדיקה המבוקשת, בין היתר, משום שהוא מתחת לגיל 18. עוד ציין שירות המבחן כי המסגרת הנעולה היחידה למגזר הערבי מלאה, ולכן לא ניתן לבדוק אפשרות לקלוט את המשיב לאותה מסגרת. בדיון שהתקיים באותו יום, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, ובית המשפט הורה לצדדים ולשירות המבחן לעשות מאמצים לאיתור מכון פרטי או מסגרת אחרת לעריכת בדיקה נוירו-פסיכיאטרית. ביום 10.6.2012 הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, על מעצר המשיב עד תום ההליכים, לאחר שהצדדים הסכימו כי הבדיקות הנדרשות ייערכו באשפוז בתנאי מעצר.

3.

בשל העיכוב בביצוע הבדיקות הפסיכיאטריות וקשיים בייצוג המשיב, טרם החל ההליך העיקרי. בישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 16.7.2012, נקבע התיק לדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] ליום 2.9.2012, וכן לשמיעת הוכחות ביום 9.9.2012.

4.

משחלפו שישה חודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה הבקשה שלפניי להארכת מעצרו ב-45 ימים נוספים. המדינה מצביעה על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, על רקע המעשים החמורים המיוחסים לו, וטוענת כי קיים חשש אינהרנטי להימלטות מאימת הדין, נוכח העונש הצפוי לו אם יורשע. המדינה טוענת כי העיכוב בתיק העיקרי נובעים בעיקרם בשל דחיות רבות מטעם ב"כ המשיב בהליכי המעצר, ובשל קשיים בעריכת הבדיקות הרפואיות שנדרשו כדי לגבש את חוות הדעת בעניינו של המשיב.

5.

ב"כ המשיב טוען כי קיים קושי בעריכת הבדיקות הרפואיות שאליהן הופנה המשיב, וכי אין בנמצא מקומות פנויים בחלופת מעצר מוסדית לנערים ערבים. בנסיבות אלה, מבקש ב"כ המשיב לשחרר את שולחו לחלופת מעצר בביתו בפיקוח אביו.

6.

לאחר הדיון שהתקיים לפניי, עדכנה ב"כ המדינה כי בכוונתה לפתוח בתהליך הנדרש לצורך קבלת האישורים למימון הבדיקה הנוירולוגית, בהתאם להנחיות פרקליט המדינה. עוד נטען כי בשל חוסר יכולת ליצור קשר עם ב"כ המשיב, לא ניתן היה לקדם את התהליך בימים האחרונים.

7.

כידוע, הכלל הוא כי נאשם קטין אשר היה נתון במעצר שישה חודשים והכרעת הדין בעניינו טרם ניתנה, ישוחרר ממעצר. הארכת מעצר מעבר לשישה חודשים היא משום חריג לכלל זה, ובית המשפט נדרש לאזן בין זכותו של נאשם הקטין לחירות, לבין אינטרס הציבור בשמירת ביטחונו וניהול הליך פלילי תקין; תוך מתן משקל ראוי לחלוף הזמן וקצב התמשכות ההליך העיקרי; מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים וכן הלאה (ראו: בש"פ 5433/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.7.2012)). הקושי המיוחד של החזקת קטין במעצר לתקופה ממושכת, מחייב את בית המשפט ליתן תשומת לב מיוחדת להתמשכות ההליכים. עם זאת, גילו הצעיר של הנאשם איננו מחסן אותו מפני מעצר, מקום שבו המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה, ולא ניתן לתת בו את האמון הנדרש לצורך שחרור לחלופה (ראו: בש"פ 3537/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.4.2005)).

8.

המסוכנות העולה מהמעשה המחריד המיוחס למשיב היא ברורה. המשיב תקף סטודנטית שהלכה לה לתומה לאור יום, אנס אותה באכזריות ושדד אותה, כל זאת תחת איומים. שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו לחלופה, בין היתר, משום שטרם בוצעו הבדיקות הרפואיות שעליהן הומלץ. בנסיבות אלה,

ומשהמעשה המיוחס למשיב מלמד על מסוכנות בעצמה גבוהה במיוחד, אינני רואה מנוס אלא להאריך את מעצרו של המשיב.

9.

בצד האמור אוסיף כי קצב התקדמות ההליך העיקרי איננו מניח את הדעת. מטעמים שונים שעליהם עמדו בעלי הדין, ההליך העיקרי עודנו בשלבים ראשוניים, הגם שחלפו שישה חודשים. מהודעת ב"כ המבקשת מיום 17.7.2012, אני למד – כאמור - כי הפרקליטות מתכוונת לבחון את סוגיית מימון הבדיקות הרפואיות, שרלוונטיות לכאורה גם להליכי המעצר וגם להליך העיקרי. הנחתי היא כי באי-כוח הצדדים יפעלו ביעילות ובשיתוף פעולה כדי לאפשר את ביצוע הבדיקות במהירות הראויה, הן לצורך קידום ההליך העיקרי, הן לשם השלמת תסקירי המעצר. בצד האמור, יש לקבוע מועדים קרובים נוספים במסגרת ההליך העיקרי, שכן הדיון הקרוב שנקבע (2.9.2012) חורג מעבר לתקופת ההארכה המבוקשת. קביעת המועדים הנוספים צריכה להיעשות בשים לב לכך שמדובר בנאשם קטין הנתון במעצר, ובאי-כוח הצדדים צריכים לעשות מאמץ משותף כדי להביא לקידום ההליך העיקרי בתקופה הקרובה.

אני נעתר אפוא לבקשה בכפוף להערותיי לעיל. מעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים החל מיום 19.7.2012, או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 39878-01-12 בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.