בש"פ 5363/01 סמיר אלכמלאת נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט הנדל) לעצור את העורר עד סיום ההליכים.

2.ביום 12.4.01 בשעה 04:00 בערך, אירע שוד מזוין בתחנת הדלק פז ברהט. שלושה אנשים רעולי פנים הגיעו למקום. המתלונן - המתדלק בתחנה ישב ברכבו. אחד המעורבים דרש מהמתלונן כסף, והמתלונן מסר 300 ש"ח שהיו בכיסו. בהמשך הדברים נורו שתי יריות: האחת באוויר והשניה פגעה בכף רגלו השמאלית של המתלונן. בני החבורה או מי מהם הכניסו את המתלונן לחדר המתדלק ושם מסר להם המתלונן, סכום שלדבריו הוא 4,000 ש"ח. אחר-כך, עלו השודדים על רכבו של המתלונן ונסעו מהתחנה. הרכב הוצת באזור התעשיה ברהט. המתדלק אינו יכול לזהות את המעורבים כיוון שכיסו את פניהם.

3.המאשימה טוענת, בשני כתבי אישום נפרדים, שהשודדים היו העורר שבפני (סמיר) יחד עם שני אחרים ששמותיהם רומן וג'אסר. עיינתי בכל חומר הראיות, למעט קלטת שלא הועמדה לרשותי.

4.ג'אסר ורומן הכחישו תחילה את המיוחס להם ואף טענו טענות אליבי. רומן טען תחילה, שהוא היה במחסני המועצה רהט אצל חברו השומר במחסנים - נשעת אבו יחיא. בהודעתו הראשונה של נשעת אבו יחיא מיום 16.4.01, תמך אבו יחיא בטענת האליבי של רומן. ואולם, מאוחר יותר, בהודעתו מיום 20.4.01, אמר נשעת אבו יחיא כי שיקר מפחד בהודעתו הראשונה. בהודעה זו מסר כי בערב שקדם לשוד הגיעו אליו בשעה 20:00 בערך רומן ג'אסר והמשיב, אותם הוא מכיר. עימם ישב גם אדם נוסף - וליד אבו יחיא. האחרים עישנו גראס ולקחו אקסטזי. לרומן ולמשיב היו אקדחים והוא שמע את השלושה מתכננים לשדוד את תחנת הדלק ברהט. בשעה 04:00 לפנות בוקר הלכו סמיר ג'אסר ורומן, ומאוחר יותר חזרו אליו וסיפרו לו שביצעו את השוד, נטלו את הרכב ושרפו אותו.

5.וליד אבו יחיא נחקר. דבריו אינם עולים בקנה אחד עם דברי נשעת. לדבריו, הלך לישון בשעה 22:00 וקם בבוקר. עד שהלך לישון - רק רומן היה אתו ועם נשעת. המשיב וג'אסר לא היו אצל נשעת.

6.שלושת החשודים הכחישו תחילה את המיוחס להם. העורר, סמיר, מכחיש את המיוחס לו עד היום. רומן מסר בהודעתו מ19.4.01- שביצע את השוד, לאחר שלדבריו העורר וג'אסר הציעו לו לבוא עימם. ג'אסר בהודעתו מיום 19.4.01, הכחיש תחילה מעורבות אך במהלך הודעתו חזר בו והודה במעשה. בדיון שמעתי שאחד מהשניים הודה בבית המשפט, והאחר - כפר.

7.בקווים כלליים, הודעות רומן וג'אסר תואמות את הודעת המתלונן. השניים מפלילים גם את העורר. הערכאה הראשונה צפתה בקלטת עימות בין העורר וג'אסר. לפי האמור בהחלטת המעצר, בקטע מסוים אמר העורר לג'אסר שלא היה עמם, וג'אסר עונה שרומן אמר במשטרה שהעורר היה מעורב. מצוקתו של ג'אסר ניכרת בהקלטה.

8.שלושה מפלילים, איפוא, את העורר - שני המעורבים האחרים ונשעת אבו יחיא. נשעת לא היה עד ראיה, אך שמע, לדבריו, את התכנון והשלושה גם חזרו אליו וסיפרו לו על הביצוע.

9.אכן, לא הוצג שום מניע לכך שהשלושה יעלילו עלילה על העורר. עם זאת, קיימת אפשרות שהשלושה מבקשים לחפות על אדם שלישי כלשהו, שאיננו העורר, והכל בידיעה שהמתלונן יודע שהיו שלושה אנשים, אך אינו יכול לזהותם.

10.העורר הציג אליבי לפיו שהה עם בן דודו, והאליבי לכאורה אומת בידי בן הדוד.

11.תמימת דעים אני עם הערכאה הראשונה שאין להסיק בשלב זה שום מסקנה נחרצת מקלטת העימות בין העורר לג'אסר. אין גם חובה לערוך עימותים נוספים כדרישת העורר, בינו לבין רומן.

12.בין גרסאות השניים שהודו במשטרה ישנן סתירות מסוימות בנוגע לחלוקת התפקידים באירוע השוד. נראה לכאורה שכל אחד מנסה למעט מחלקו שלו. כיוון שהשודדים פעלו כחבורה אחת, חלוקת התפקידים המדויקת אינה בעלת משמעות רבה.

13.ב"כ העורר טען כי העורר נמוך מן האחרים. אולם אין בטענה זו כדי לכרסם במשקל הראיות. בהודעה הראשונה של המתלונן הוא אומר מפורשות כי "זה שירה הוא נמוך, השני קצת גבוה בקשר לשלישי לא בטוח [..]" (הודעה מיום 12.4.01 עמ' 2).

14.הערכאה הראשונה צודקת בקביעתה כי יש ראיות לכאורה במובן זה ששלושה מפלילים את העורר. ואולם, יש כרסום מסוים במשקל הראיות. במיוחד מוטרדת אני מאי ההתאמה בין עדויותיהם של נשעת ווליד. לנשעת היה ברור מראש

שווליד לא יתמוך בגרסתו השניה ולא יאמת את גרסתו השניה. לדברי נשעת ווליד מפחד (הודעה מיום 20.4.01 שורות 16-18). לרומן ונשעת הייתה, לכאורה, אפשרות לתאם עדויות ולשנות במקביל את הגרסה הראשונה, כיוון שרומן שוחרר לכמה ימים. אין שום ראיה חפצית הקושרת את העורר למעשה. נלקחה ממנו דגימת שיער כדי לבצע בדיקת D.N.A כדי לבדוק התאמה עם ממצאים שנמצאו בכובע שנמצא ליד הרכב השרוף. אין עדיין תוצאות, לכאן או לכאן, ואין לדבר הסבר. המשטרה הגיעה אל השלושה בעקבות מידע מודיעיני, ולא בעקבות ראיות.

15.נראה לי כי האיזון הראוי בין קיומן של ראיות לכאורה, אך גם כירסום מסוים במשקלן יהיה, למרות חומרת המעשה, לשחרר את העורר למעצר בית הרחק מהישוב רהט, ובערבויות שתבטחנה את התייצבותו - אם תימצא הדרך לכך . חלופות מעצר ברהט, אינן חלופות הולמות, כיוון שכל העדים הרלוונטיים מתגוררים בישוב זה. הערר נדחה, איפוא, אך פתוחה בפני העורר הדרך להציע לערכאה הראשונה חלופת מעצר הולמת, הרחק מרהט, ובתנאים שתיקבע הערכאה הראשונה להבטחת התייצבותו.

16.המזכירות תעביר העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים בפקסימיליה . תיק המשטרה יעמוד לרשות הפרקליטות במזכירות.