בש"פ 5365/12 שלמה כהן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' אינפלד )

שבמסגרתה נדחו בקשת העורר לביטול תנאיו המגבילים ובקשתו להחזר דמי הערבות שהופקדו בתיק המעצר.

1.

השתלשלות ההליכים בעניינו של העורר מפורטת בהרחבה בהחלטתו של השופט נ' הנדל בבש"פ 1729/12 מיום 6.3.2012,

ועל כן אעמוד בתמצית אך על עיקרי הדברים. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיוחסות לעורר ולשתיים נוספות במסגרת עשרה אישומים שונים, בין היתר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, סיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין, לקיחה ומתן שוחד, הפרת אמונים, התחזות כאדם אחר, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט, וכן עבירות שונות לפי פקודת מס הכנסה וחוק איסור הלבנת הון.

על פי הנטען בכתב האישום, העורר והנאשמות הנוספות קשרו קשר להונות את מדינת ישראל באמצעות הנפקת היתרי העסקה כוזבים עבור תושבי האזור שכלל לא הועסקו על ידי המעסיקים הרשומים. כך על פי הנטען, בתמורה להנפקת היתרי ההעסקה קיבלו העורר ואחרים סכומי כסף גדולים מתושבי האזור, בתמורה להנפקת היתרים כוזבים. לפי הנטען, הכנסותיו של העורר מפעילות זו הגיע לסכום של מעל ל- 4.5 מיליון ש"ח.

2.

כבר בראשית ההליך, שוחרר העורר לחלופת מעצר בביתו. מאז ועד היום, הגיש העורר כחמישים בקשות להקלת תנאי שחרורו בערובה. עם חלוף הזמן, ניתנו לעורר הקלות שונות בתנאי השחרור ובגובה העירבון המופקד. בין היתר, ניתן לו אישור לצאת לעבודה במהלך היום בליווי מפקחים, כך שישהה במעצר בית לילי בלבד; אישור לצאת לדיונים ולשהות בבית המשפט ללא ליווי, וכן הפחתה של גובה הערבות. יצוין כי במסגרת ההליך העיקרי, הושלמה שמיעת פרשת התביעה ופרשת ההגנה, והוא ממתין להגשת סיכומי הצדדים.

3.

עניינו של הערר שלפנינו בבקשתו האחרונה של העורר לבית המשפט המחוזי שבה ביקש לבטל את תנאי השחרור ולהשיב לו את העירבון שהפקיד. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אינפלד ) דחה את הבקשה, בקובעו כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק חריגה מהחלטתו בית משפט זה בבש"פ 1729/12, ומכאן הערר שלפניי. העורר טוען כי שהותו בתנאים מגבילים בפרק הזמן שחלף עד כה (כשנתיים וחצי) יחד עם פרק הזמן הנותר עד לסיום ההליך מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו. בתוך כך טוען הוא כי ממילא החשש בדבר שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים – שעמד בבסיס ההחלטה על תנאי השחרור המגבילים –

נמוג עם סיום פרשת ההוכחות. עוד נטען כי על בית המשפט היה להיעתר לבקשתו לעריכת תסקיר מעצר חדש בעניינו אשר יבחן את שינוי תנאי המעצר נוכח חלוף הזמן. לבסוף טוען העורר כי יש להשיב לו את יתרת העירבון שהופקד וזאת נוכח העובדה שהערובה נועדה להבטיח את התייצבותו לכל הדיונים, דרישה שבה עמד העורר לאורך כל ההליך, ושהתייתרה ממילא נוכח סיומם של הדיונים בעניינו.

4.

המדינה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא. לשיטתה אין בבקשה דנן כדי להוסיף או לשנות משמעותית מן הטענות שהועלו בבית משפט זה בגלגול הקודם. כן מדגישה המדינה את תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר המצביע על חשיבות הימצאותו תחת פיקוח.

5.

דין הערר להידחות. כפי שציין בית המשפט קמא, לא חל כל שינוי נסיבות מאז החלטתו האחרונה של בית משפט זה (בש"פ 1729/12 לעיל), המצדיק סטייה מהמתווה שנקבע בה. ההחלטה בדבר דחייה לפרק זמן קצר במועד הגשת הסיכומים, שניתנה נוכח הסכמת הצדדים, בוודאי שאינה מהווה שינוי נסיבות כאמור. כפי שעולה מהחלטתו האחרונה של בית משפט זה, לא נעלם מעיניו פרק הזמן שנותר עד לסיום שלב הסיכומים בתיק, ולנתון זה ניתן משקל ראוי באיזון הכולל.

הערר נדחה אפוא.