בש"פ 5367/99 יוסי מירילאשווילי נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט עמר) לעצור את העורר עד תום ההליכים.

עניינו של העורר בא בפני בית המשפט המחוזי ב"גלגול שני", לאחר שהרשעתו בהריגה ובנשיאת נשק בוטלה בבית משפט זה והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי, כדי שישקול אם יש בסיס להרשעה.

ההחלטה בערעור נתקבלה לאחר שחלק מראיות החיזוק שקיבל בית המשפט המחוזי לתמיכה בעדות שותף לעבירה (הודעות השותפים לאישום שלא העידו במשפט) נמצאו כבלתי קבילות; בחומר הראיות נמצאו ראיות חיזוק נוספות, ובית משפט זה סבר, כי על בית המשפט המחוזי להכריע מחדש את דינו של העורר, על יסוד הראיות שהובאו בפניו ובהתעלם מההודעות הבלתי קבילות של שלושת הנאשמים הנוספים באותו כתב אישום.

בשולי הכרעת הדין בערעור, שניתנה ביום 8.7.99, קבע בית המשפט כי:

"העורר ייעצר עד למתן החלטת בית משפט המחוזי בדבר מעצרו או שחרורו, על פי בקשה שתוגש לו על ידי התביעה תוך חמישה עשר ימים".

לאחר שנקבע בעניינו של העורר, כי הסמכות לדון במעצר מחדש היא בידי בית המשפט המחוזי, כאילו הוגש עתה כתב אישום, הגישה התביעה בקשת מעצר עד תום ההליכים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע; הבקשה נתקבלה והעורר נעצר עד תום ההליכים. ומכאן הערר שבפני.

2.העורר ביחד עם שלושה אחרים, ואדם נוסף, נסעו ברכב כשהם מצויידים בארבעה אקדחים גנובים. העורר ביחד עם האדם הנוסף ירו מתוך הרכב לעבר אדם שהיה ברחוב מספר יריות, שאחת מהן חדרה לבית החזה וגרמה למותו.

האדם הנוסף הורשע בגין מעשה זה ברצח, והעורר הורשע בהריגה ונידון ל12- שנות מאסר בפועל, בצרוף שנת מאסר על תנאי שהופעלה במצטבר.

בית המשפט המחוזי אשר דן בבקשת המעצר "המחודשת", נתן החלטה מפורטת ומנומקת היטב.

השופט קמא עמד על כך שיש בתיק ראיות לכאורה נגד העורר. הראיה העיקרית מצוייה בהודעותיו של האדם שהיה שותף לירי ונשפט בנפרד. הודעה זו נתקבלה על פי סעיף 10א לפקודת הראיות, ולא נמצא בה פסול. השאלה העומדת להכרעה כיום היא אם יש בחומר הראיות חיזוקים לתמיכה בהודעה זו, מלבד הודעות הנאשמים האחרים שאינן קבילות נגד העורר. השופט בבית המשפט קמא קבע שנחה דעתו כי בשלב זה ובאופן לכאורי בלבד ניתן לקבוע כי יש בחומר הראיות חיזוקים כנדרש לתמיכה בראייה העיקרית. כן קבע השופט שהמסוכנות שנשקפה מהעורר שעה שנעצר לראשונה לא פגה, וכי אופיה של העבירה ונסיבותיה, מצביעים על חשש ממשי להמשך פעילות עבריינית מסוכנת מצידו.

השופט קמא נתן דעתו לכל טענותיו של הסניגור, לרבות משך הזמן שהעורר שהה בכלא, ציפיותיו בעקבות ההליכים בבית משפט זה והטענה שסכנת מלחמת הכנופיות תמה ודחה את כולן. כן דחה הוא את הטענה שהנסיבות האישיות של העורר - הריונה של חברתו - מצדיקות שחרור, שכן לכאורה, אין מניעה לאפשר את נישואיו בכלא.

עוד הביא השופט קמא בגדר שיקוליו, כי בעוד כחודש ימים בלבד, אמורים להשמע סיכומי הצדדים בפני בית המשפט שצריך ליתן החלטה מחודשת בעניינו של העורר, וכי הליך זה לא הוקדם עקב התנגדותו של הסניגור לסיכומים בכתב.

3.בא כוחו המלומד של העורר העלה טענות שונות ורבות, שיש בהן, לדעתו, כדי להצדיק את שחרור מרשו. הוא חזר על כל הטענות שנידונו בפירוט רב בבית המשפט המחוזי ונדחו אחת לאחת.

בין היתר, חזר על טענתו, כי אין מתקיימת עילת מעצר, כיוון שמרשו אינו מסוכן עוד. לטענתו, אין עוד ממש בטיעון שמתקיימת בבאר-שבע מלחמת כנופיות שהעורר משתתף בה. בתמיכה לטענה זו מציין הוא, ששותפיו לעבירה של העורר, שנידונו לתקופות מאסר קצרות כבר יוצאים לחופשות מבית הסוהר.

לפי הטענה, העורר אף הוא אינו מסוכן עוד, כיוון שחל בו שינוי מאז שבתו בכלא. עוד טען הוא, כי בהתחשב בכך שהעורר שהה תקופה ממושכת בכלא, תקופות המעצר והמאסר שכבר נשא בו מצטרפות לשלוש שנים, וכבר מטעם זה אין עוד להאריך את מעצרו.

4.שקלתי את כל טענותיו של בא כוח העורר, אך לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר נימוקיה מקובלים עלי.

הטענה היחידה שמטרידה וראוי לתת לה משקל נכבד בגדר שיקולי המעצר, היא העובדה שהעורר היה נתון במעצר ממושך עקב מעורבותו בעבירות הנידונות, ואף ריצה שנה נוספת מתקופת המאסר שהושתה עליו.

ואמנם, גם אם מביאים בחשבון כפי שציין השופט קמא, שחלק מתקופת המעצר היה העורר במאסר אסור בגין עבירות אחרות, עדיין הוא נתון בכלא תקופה ממושכת. אל מול שיקול זה יש להביא בחשבון את המסוכנות הרבה הנשקפת ממי שיש כנגדו ראיות בעלות משקל לכאורי נכבד, כי הוא ירה ביחד עם אחר מתוך רכב נוסע באדם שהיה ברחוב וגרם בכך למותו. הנועזות של המעשה - שנעשה על רקע של מלחמת כנופיות בנשק חם - מצביעה על היות העורר אדם מסוכן לציבור. לכך יש להוסיף, כי על אף גילו הצעיר, יש לעורר הרשעות קודמות לרבות בעבירות אלימות.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי סיום משפטו של העורר יתקיים במועד קרוב. שמיעת סיכומים בעניינו של העורר נקבעה ליום 6.9.99, ויש יסוד להניח כי בית המשפט יוכל ליתן את הכרעת הדין סמוך לאחר מכן.

אם לא תינתן הכרעת הדין בעניינו של העורר עד לתחילת אוקטובר, יוכל בא כוחו לשוב ולפנות בבקשה לעיון מחדש במעצרו של מרשו.

אשר על כן, הערר נדחה.