בש"פ 5380/22 אחמד דענה נ. מדינת ישראל

בערר שלפניי בא כוח העורר מלין למעשה על כך שבית המשפט המחוזי לא אימץ את המלצות שירות המבחן בתסקיריו.

עיינתי עיין היטב בהחלטות אשר ניתנו בעניינו של העורר על ידי בית המשפט המחוזי ואני סבור כי לא נפל בהן כל דופי.

בית המשפט המחוזי בכל אחת מהחלטותיו בחן לפני ולפנים את ההיבטים הרלוונטיים לצורך מתן החלטה ובכלל זה את תסקירי המעצר בעניינו של העורר. בסופו של יום, הגיע למסקנה כדלקמן: "מהמקובץ עולה כי מעצרו של המשיב [העורר – י' א' ] בפיקוח אלקטרוני תחת מעצר ממש, מבטא איזון בין מכלול השיקולים הנדרשים לעניין". משכך, הורה כי ההחלטה על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני תעמוד בעינה.

בית המשפט המחוזי הוסיף על האמור וקבע כי "במקביל לכך ניתן בזה צו פיקוח מעצרים, ובגדרו רשאי שירות המבחן לבקש לקבוע חלונות במועדים קונקרטיים לצורך יציאת המשיב [העורר – י' א' ] לפגישות טיפוליות במסגרתו".

מן הראוי לציין את שהדגיש בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה לכך שבאמצעות חפץ חד שהחזיק בידו, דקר אדם בצד השמאלי של פניו בסמוך לצווארו וגרם לו חתך לכל אורך פניו. העורר עשה זאת באופן מתוכנן, בצוותא עם אחר, לאחר שגמלה החלטה בליבם לעשות כן, ומכאן שעסקינן בעבירה נועזת וחמורה.

על האמור לעיל, הוסיף בית המשפט המחוזי והדגיש כי אין המדובר במעורבותו הראשונה של העורר בפלילים. לחובתו 4 הרשעות קודמות בגינן ריצה עונשי מאסר, ובכללם עונש מאסר בפועל של 19 חודשים שהוטל עליו בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית, קשר לפשע, נשיאת נשק ועשיית עסקה בו, חבלה במזיד ברכב והשתתפות בהתפרעות.

נוכח כל אלו, בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי מהעורר נשקפת מסוכנות ממשית וכי מידת האמון שיש לתת בו אינה גבוהה; זאת לצד קביעתו, כי בהערכת שירות המבחן לא ניתן משקל הולם לנסיבות אלה, ומשכך אין לקבלה.

החלטת בית המשפט המחוזי בדין יסודה, ומדברת בעד עצמה. אין לי אלא לשוב ולחזקה.

אשר על כן, הערר נדחה.