בש"פ 5381/00 חאלד חוואג'ה נ. מדינת ישראל

1.העורר מואשם בבית-המשפט השלום בתל-אביב-יפו בשני אישומים המייחסים לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן (קוקאין) והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

על-פי הנטען באישום הראשון נפגש עם העורר סוכן משטרתי, שביקש לקנות קוקאין, וזאת באמצעות מתווך בשם יצחק בלו, אשר בתאריך 22.3.00 הוביל את הסוכן לשדרות ירושלים ביפו, שם התקשר לאדם בשם עמראן דאכה. או-אז הגיעו העורר ודאכה למקום המפגש במכונית סובארו, והעורר מסר לסוכן קוקאין במשקל 9.66 גרם וזאת תמורת 5,000 ש"ח.

על-פי המתואר במסגרת האישום השני, נפגש הסוכן המשטרתי בשנית עם העורר, כשבוע לאחר-מכן, לאחר שהקשר נוצר שוב באמצעות בלו. מקום המפגש נקבע בסמוך לבית-הקברות המצוי ברחוב קיבוץ גלויות בתל-אביב, וגם הפעם הופיע העורר למקום הפגישה בחברת דאכה ובאותה מכונית סובארו. העיסקה בוצעה בתוך המכונית, כאשר בלו קיבל מידי הסוכן 2,750 ש"ח, שאותם מסר על-פי הנטען לעורר ולדאכה שהמתינו במכונית הסובארו, ובתמורה קיבל שקית ובה 4.69 גרם קוקאין, שאותה מסר לסוכן.

2.האישומים מבוססים על עדותו של הסוכן המשטרתי, שלא הכיר קודם לכן את העורר. לאחר ביצוע העיסקה הראשונה תיאר הסוכן את העורר כ"קירח". במפגש השני צולם העורר כשהוא ישוב במכונית הסובארו, ובתמונה הוא נראה כבעל שיער קצוץ. דאכה אף אישר בחקירתו במשטרה כי העורר היה עימו.

בתאריך 7.6.00 נערך מסדר זיהוי תמונות ובגידרו הצביע הסוכן על תצלומו של העורר כשל מי שמכר לו את הסם בעיסקה הראשונה. בנוסף, נרשם בדו"ח מסדר-הזיהוי: "הבן-אדם שאתה מראה לי דומה בפנים וגם בצורת הזקן לאותו אדם שהעביר את הסמים ל[בלו]". הסוכן הסביר בהודעה שנגבתה ממנו לאחר מסדר הזיהוי, כי בשעתו תיאר את העורר כקירח בהתכוונו לכך כי העורר היה קצוץ שיער, וממרחק-מה נראה היה כאילו הוא קירח.

3.בדיון בבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט טען בא-כוחו של העורר, עורך-הדין ששי גז, כי בתשתית הראייתית שהציגה התביעה אין יסוד מספיק למעצרו של העורר עד תום ההליכים. טענתו הייתה, כי לא ניתן לסמוך על זיהוי העורר על-ידי הסוכן, שעליו מבוסס האישום הראשון. שכן, כאמור, הסוכן תיאר את העורר כקירח והרישום בדו"ח מסדר-הזיהוי אף מעלה אפשרות כי מסדר-הזיהוי היה לקוי וכי הזיהוי לא ודאי. בנוסף הגיש הסניגור סרט וידאו שלפי טענתו צולם ביום חתונתו של העורר בתאריך 24.3.00, כלומר, יומיים לאחר ביצוע העיסקה הראשונה, ואשר בו נראה העורר בעל שיער מלא.

לעניין האישום השני טען הסניגור, כי חומר הראיות אינו מוכיח כי העורר עצמו היה שותף לעיסקה.

4.בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת גיליה רביד) סבר כי סרט הווידאו אינו מפחית ממשקל זיהויו של העורר על-ידי הסוכן. שכן, בסרט הווידאו לא צולמה החתונה, ובנוסף העורר נראה בו בעל שיער מלא בעוד שבתמונה שצולמה כשבוע לאחר העיסקה הראשונה נראה שערו קצוץ קצר. עוד מצא בית-משפט השלום, כי עדות הסוכן מסבכת את העורר גם באישום השני, שכן, גם אם לא הוכח כי העורר מסר במו-ידיו את הסם, הרי שעולה כי היה למיצער צד לעיסקה.

העורר נעצר איפוא עד תום הליכי המשפט ועררו לבית-המשפט המחוזי, שבגידרו שב וטען כי חומר הראיות אינו מספיק למעצר, נדחה מאותם טעמים.

5.בערר שלפניי חזר עורך-הדין גז על טענותיו בפני בית-משפט השלום ובפני בית-המשפט המחוזי. בתשובתה לערר תמכה באת-כוח המדינה, עורכת-הדין נעמי גרנות, את יתדותיה בנימוקי שתי ההחלטות האמורות.

6.לדעתי, קביעתן של הערכאות שדנו בעניינו של העורר, כי נמצאה תשתית ראייתית מספקת לשני האישומים, היא מבוססת היטב, ולא מצאתי יסוד להתערב בה.

בהידרשו לעוצמת הראיות שנאספו נגד העורר מתייחס הסניגור לכל אחד מן האישומים בנפרד. זאת, בעוד שעוצמתן של ראיות אלו עולה מן ההתייחסות אליהן כאל מכלול.

כך, טעות בזיהוי על-ידי הסוכן המשטרתי לגבי העיסקה הראשונה נשללת על-ידי ראיות המוכיחות בוודאות את זהותו של העורר כמי שהיה צד לעיסקה השניה. ואילו פעילותו של העורר במסגרת העיסקה הראשונה שוללת את האפשרות כי נוכחותו במקום עריכת העיסקה השניה הייתה תמימה. הקשר בין העיסקה הראשונה לבין העיסקה השניה אף מתחזק לנוכח הופעת העורר בשתי העיסקאות באותה מכונית ובחברת אותו אדם.

מכלול הראיות שעליו מבוסס כתב-האישום מקים איפוא מארג ראייתי, אשר בהעדר אפשרות לקבוע ממצאי מהימנות לגביו, מוכיח מעבר לספק סביר - אם לא ייחלש או ייסתר במהלך המשפט - את ההאשמות שייוחסו לעורר בגדר שני האישומים. ראו עמדתי בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, בע' 166. ומקל וחומר, שחומר החקירה מקים סיכוי סביר להרשעה המספיק למעצר על-פי דעת רוב השופטים. שם, בע' 147, 151-150.

הערר נדחה.