בש"פ 5391/00 אליהו חננשווילי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים בביצוע עבירות של קשירת קשר לעשיית פשע, ניסיון למכירת רכב גנוב, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר, מעשה פזיזות ורשלנות, נהיגה בלא רשיון-נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.

לפי כתב-האישום, לאחר שהעורר קשר קשר למכור רכב גנוב, הוא נהג ברכב הגנוב ללא רשיון-נהיגה, וכאשר נתקל במכונית משטרתית, שהשוטרים בה ביקשו לעוצרו, נמלט בנסיעה פרועה, תוך פגיעה ברכבים שמאחוריו ומלפניו, חצה צומת ברמזור אדום, סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, עקף כלי-רכב בצורה מסוכנת ולבסוף אף הצליח להימלט.

לבקשת המדינה, נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים, וזאת לאחר שבית-המשפט המחוזי (השופטת יהודית צור) דחה את טענתו כי חומר הראיות אינו עומד בעוצמה הנדרשת למעצר, וכי לא הוא זה שעבר את העבירות המתוארות בכתב-האישום.

בערר שבפניי חזר העורר על טענתו בפני בית-המשפט המחוזי, ולחלופין טען, כי ניתן להסתפק בחלופת-מעצר.

חשש לזיהוי מוטעה הוא עילה העשויה להביא לקביעה כי חומר הראיות אינו מספיק למעצר. ברם, לא זה הוא המקרה שלפנינו. אחד משותפיו של העורר לחלק מן העבירות המתוארות בכתב-האישום, עמוס בן-דוד, העיד כי העורר היה שותפו, תוך שתיאר אותו בשמו ובכינויו. העורר עצמו מודה כי הוא מכיר את בן-דוד. בנוסף, זוהה העורר במסדר זיהוי תמונות על-ידי אחד השוטרים שהשתתף במרדף.

טענת העורר מבוססת על-כך שלא נערך עימות בינו לבין בן-דוד. ואולם בנסיבות של היכרות קרובה כל-כך, כאשר הנאשם אינו חולק על כך שמכיר הוא את העד המזהה, העימות אינו חיוני לקביעת הזהות.

לעורר עבר פלילי מכביד ביותר. הרשעותיו הקודמות משתרעות על עשרות גיליונות ואין מקום איפוא לחלופת-מעצר.

בנסיבות אלה, הערר נדחה.