בש"פ 5394/04 יוסף (בן אחמד) חוואש נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש נגד העורר ושניים אחרים לבית המשפט המחוזי נטען, כי הוא הפיל את חיתתו על בעליהן של מסעדות בירושלים, ותוך כך ביצע עבירות של סחיטה באיומים ובכוח, היזק בזדון, החזקת סמים, תקיפה ופציעה. המדינה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ולאחר שבית משפט קמא עיין בראיות המשיבה מצא שיש בהן כדי להוכיח את הנטען לפחות בשניים מהאישומים, בעוד שמשקלן של הראיות ביחס לאישום השלישי קטן יותר. בית המשפט הוסיף וקבע, כי די בעובדותיהם של שני האישומים הראשונים כדי ללמד על הסכנה הנשקפת מהעורר, ולפיכך הורה על מעצרו.

בהחלטה זו עוסק הערר שבפני, ולאחר שעיינתי במבחר מתוך ראיות המשיבה ובנימוקי הערר שבכתב, ולאחר שהאזנתי לטיעוניהם של באי-כוחם של הצדדים על-פה, לא מצאתי מקום או עילה לשנות מהחלטתה של הערכאה הראשונה. אני שותף לדעתו של בית משפט קמא לפיה יש בידי המשיבה תשתית ראיות אשר יש בה כדי לבסס את הרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו, ולנוכח פעלתנותו הפלילית הענפה כפי שמשתקפת מריבוי העבירות אותן ביצע ומהאלימות בה נהג כדי לכפות את רצונו על קורבנותיו, חוששני כי תרופתו היא במעצר ממש בלבד. לא נעלמה מעיני העובדה כי שני הנאשמים האחרים בתיק זה שוחררו בערובה, אולם גם התרשמתי כי העורר הוא הרוח החיה והדמות המובילה בביצוען של העבירות. ואם בכל אלה לא די, מתברר כי לעורר יש גם שורה ארוכה של הרשעות קודמות, חלקן בעבירות אלימות קשה ובגינן הוא נשא בעונשי מאסר, אך כפי הנראה הוא מתקשה ללמוד את הלקח הנדרש, ומכאן סכנתו הנמשכת.

לנוכח האמור, דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.