בש"פ 5394/15 מחמוד עתמה נ. מדינת ישראל

1.

במסגרת החלטתי מיום 9.8.2015 הוריתי למבקש להגיש את עמדת בית המשפט הדן בעניינו עד ליום 10.9.2015. כן הוריתי במסגרת ההחלטה כי על המשיבה להגיש את תגובתה לבקשה עד ליום 10.9.2015.

בתמצית ייאמר כי המבקש, המתגורר באזור הצפון, הורשע על פי הודאתו ביום 12.2.2015 בבית משפט השלום בירושלים בעבירות שמהותן נהיגה ברשלנות ובמהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך. במעמד הכרעת הדין הודיע בא-כוח המבקש כי בכוונתו להגיש בקשה להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בעכו. ואולם המבקש לא עשה כן בזמנו ואף לא התייצב לדיון שנקבע לטיעונים לעונש ביום 11.6.2015. משכך, בית משפט השלום בירושלים הוציא נגדו צו הבאה לדיון הקבוע עתה ליום 17.11.2015. בקשה להעברת הדיון הוגשה רק ביום 6.8.2015.

2.

ביום 16.8.2015 התקבלה הודעת המבקש שאליה צורפה החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 15.8.2015 (כבוד השופטת ש' זוכוביצקי-אורי ) , שבמסגרתה ניתנה הסכמתו להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בעכו. ביום 10.9.2015 התקבלה תגובת המשיבה שבה ציינה כי היא מתנגדת להעברת מקום הדיון. לטענת המשיבה, בהליכים כדוגמת ההליך בעניינו של המבקש הטיעונים לעונש נשמעים לרוב במועד הכרעת הדין, ועל כן המועד שבו הוגשה הבקשה מעורר תמיהה. המשיבה מדגישה עוד כי המבקש לא הגיש את הבקשה להעברת מקום הדיון במועד שקצב לו בית המשפט הדן בעניינו ואף לא התייצב לדיון שנקבע לטיעונים לעונש. בנסיבות אלה, המשיבה סבורה כי מן הראוי להותיר את הדיון בעניינו של המבקש בבית משפט השלום בירושלים.

1.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, ולא נעלמה מעיניי עמדת בית משפט השלום בירושלים כפי שניתן לה ביטוי בהחלטה מיום 15.8.2015, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בהליכים מסוג זה ראוי כי הגשת בקשה להעברת מקום הדיון תוגש מוקדם ככל הניתן, עובר למועד ההקראה בתיק, כך שהכרעת הדין והטיעונים לעונש יתקיימו באותו בית משפט. בענייננו, המבקש לא הגיש בעוד מועד בקשה מתאימה להעברת מקום הדיון חרף ההזדמנות שניתנה לו על ידי בית משפט השלום לעשות כן, והוא אף לא התייצב לדיון שנקבע לטיעונים לעונש. משכך, ולנוכח השלב המתקדם שבו מצוי ההליך והתנגדות המשיבה להעברת מקום הדיון, סבורתני כי על פניו אין מקום להעברת מקום הדיון לאחר שהמבקש הורשע זה מכבר בעובדות כתב האישום. סוף דבר, הבקשה נדחית.