פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5396/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. סלמאו אבו עדסאן
2. עודה גדיפי פריח
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו - 1996
תאריך הישיבה:
י"ז בתמוז התשס"ט
(9.7.09)
בשם המבקשת:
עו"ד עדי מנחם
בשם המשיבים:
עו"ד אלון ג'וליאן
החלטה
זוהי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 10.7.2009 או עד למתן פסק דין בעניינם בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בכתב האישום שהוגש כנגד המשיבים מיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר ושיבוש הליכי משפט. למשיב 2 מיוחסת גם עבירה של כניסה שלא כדין לישראל. לפי האישום בראשון המשיב 2 יצא מישראל לירדן דרך מעבר הגבול "רבין" בערבה, ולאחר מכן שב לישראל מבלי לעבור באחת מתחנות הגבול וממילא מבלי להציג דרכון או תעודת מעבר בפני קצין ביקורת גבולות. לפי האישום השני, המשיבים אספו תיק מהשטח הסמוך לגבול ירדן ובו כ- 2.8 ק"ג הירואין. לאחר איסוף התיק החלו לנסוע בכביש 90, ובשלב מסוים הגיעו למחסום משטרתי. השוטרים סימנו למשיבים לעצור, אולם אלה המשיכו בנסיעתם, וזאת גם לאחר שהשוטרים זרקו מחסום דוקרנים לפני הרכב. סמוך לאחר זריקת המחסום השליכו המשיבים את התיק מן הרכב ואחר כך עצרו את הרכב עקב תקר שנגרם לגלגל הרכב.
עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. בקשה לעיון חוזר שהגישו נדחתה. הדיונים בתיק נדחו פעמים רבות בשל עיכובים בהוצאת תעודות חיסיון. לאחר קבלת תעודות החיסיון, נדחו הדיונים פעמים מספר לצורך ניהול משא ומתן בין הצדדים לקראת הסדר טיעון.
המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיבים, בנסיבות בהן בוצעו, מעידות על מסוכנות רבה של המשיבים וכי מעצרם נחוץ לשם "קטיעת שרשרת הסם". המבקשת טוענת עוד כי ישנו חשש ממשי כי המשיבים ינסו לשבש הליכי משפט או להתחמק מן הדין וזאת עקב התנהגותם לאחר שנתקלו במחסום משטרה, וכן עקב היכרותו של המשיב 1 את איזור הגבול עם ירדן ונוכח העובדה כי המשיב 2 הצליח להיכנס לישראל שלא כדין מירדן.
המשיב סבור כי אחד הפרמטרים העיקריים לבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעת החודשים הראשונים של המשפט מתייחס לבחינת הסיבה לכך שהמשפט לא נסתיים ומציין כי מרבית הבקשות לדחייה עד כה באו בעטייה של המדינה הן בשל שלא נתקבלה מבעוד מועד תעודת חיסיון והן בשל שלא נמסר עד כה מלוא חומר החקירה למשיבים.
עיון בתיק בית המשפט המחוזי מלמד כי ההתנהלות בהליך זה אינה תקינה. התביעה מצידה השתהתה בקיום הליכים שיזמה ובמקצת מן הישיבות שנקבעו הופיעו נציגי התביעה כשאינם ערוכים לקיום הדיון. אשר לדחיות עצמן, גם הן מעידות על ליקוי בקיום ההליך. נקבעו ישיבות אחדות שבהן אף לא הוזמנו הנאשמים והתיק נדחה מספר פעמים רב לתזכורות שאין בהן כדי לקדם את המשפט. העובדה שמתנהלים – לגרסת התביעה – מגעים אינטנסיביים לצורך הגעה להסדר טיעון אין בה כדי להצדיק הימנעות מקביעת התיק לשיבת מענה ולאחריה לישיבת הוכחות. המגעים יכול שיתקיימו גם במהלך המשפט וקשה להלום הימנעות מקיום ישיבה אחת מהותית במשך תשעה חודשים גם בהינתן האפשרות שמתקיימים מגעים בין הצדדים. התלבטתי אם להיעתר לבקשת התביעה במקרה זה, אולם לא יכולתי להתעלם מהחומרה הרבה הגלומה בעבירות המיוחסות למשיבים. גם החשש להימלטות מן הדין הוא חשש ממשי במקרה זה וכמוהו החשש מפני ניסיון לשבש את הליכי המשפט. לפיכך, וכאמור, לא בלא התלבטות, אני נעתר לבקשת המדינה. יוער, עם זאת, כי בקשה נוספת, אם תוגש, קרוב לוודאי שלא תיצלח, אם תימשך ההתנהלות הנוכחית בהליך הפלילי.
מעצרם של המשיבים יוארך ב-90 ימים החל מיום 10.7.2009 או עד למתן פסק-דין בעניינם בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע – הכל לפי המוקדם .
ניתנה היום, י"ז בתמוז התשס"ט (9.7.09).
המשנה-לנשיאה