בש"פ 5399/02 נועם פדרמן נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. העבירות שיוחסו לו בכתב אישום שהוגש נגדו הכולל שלושה אישומים הן עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) רישא ולפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים הגיש העורר ערר לבית משפט זה. בית המשפט (כבוד השופט י' טירקל) הורה על שחרור העורר לחלופת מעצר, וזאת בהחלטה מפורטת ומנומקת שאיננה לגמרי חד משמעית. עם זאת, ברור ובהיר החלק האופרטיבי של ההחלטה הקובע לאמור:

"בחינת נסיבותיו של המעשה ונסיבותיו של העושה מביאה אותי - לא בלי היסוסים ולבטים - למסקנה כי העורר אינו מסוכן וכי, מכל מקום, ניתן להפיג את סכנתו על ידי חלופה למעצר. חלופה כזאת יהיה שחרורו של העורר בתנאי שישהה במקום מגורים שיקבע בית המשפט ("מעצר בית"), מבין המקומות שיוצעו, בצירוף ערובות שיבטיחו את קיום התנאי ואת התיצבותו של העורר למשפט. לפיכך אני מורה כי העורר ישוחרר מן המעצר בתנאי ובערובות שיקבע בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל".

ואכן, העניין חזר לבית המשפט המחוזי, בפניו הוצעה חלופת מעצר אחת היא, ביתו של העורר בחברון. חלופה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' מזרחי), ועל כך הוגש הערר שלפני.

2.אין אנו יושבים בערר זה כערכאת ערעור על החלטתו של כבוד השופט טירקל. נקודת המוצא לדיוננו היא החלטתו של השופט טירקל, שחלקה האופרטיבי צוטט לעיל. השופט טירקל קבע חלופת מעצר, שהיא, "שחרורו של העורר בתנאי שישהה במקום מגורים שיקבע בית המשפט ("מעצר בית")". מן הקביעה לפיה העורר "ישהה ב מקום מגורים שיקבע בית המשפט ("מעצר בית")" יש להסיק, כי אין הכוונה לביתו של העורר, שאילו זו היתה הכוונה, לא היה מקום להנחות את בית המשפט המחוזי לקבוע מקום מגורים לעורר, בו ישהה ב"מעצר בית". לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את חלופת בית מגורי העורר בחברון, שהוצעה על-ידו.

3.בדיון בפני הציע בא-כוח העורר חלופת מעצר בקרית ארבע. אין בכוונתי לדון בחלופה זו ועליה להידון על-ידי בית המשפט המחוזי, אליו יוחזר התיק על מנת שישקול חלופת מעצר הולמת ובין השאר ישקול אם החלופה המוצעת - קרית ארבע - היא חלופה הולמת מבחינת תכלית "מעצר הבית" בתיק זה.

4.לאור האמור, הערר נדחה.