בש"פ 5402/10 סעיד נמארנה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה לעצור את העורר עד תום משפטו. מדובר בכתב אישום בו מואשם העורר בביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי ציות לרמזור אדום ונהיגה תוך חציית קו הפרדה רצוף.

2.

על פי הנטען בכתב האישום הגיע העורר לתחנת המשטרה במשגב ביום 19.5.2010. מטרתו של העורר הייתה לאסוף את חברו שנחקר אותה שעה. העורר פגש שוטר מסוים והחל לצעוק על השוטר ובהמשך הוא איים על השוטר. השוטר ביקש מן העורר לעזוב את התחנה והעורר אכן יצא. לאחר זמן מה יצא מן התחנה אף חברו של העורר שנחקר קודם לכן. השניים נכנסו למכונית שהייתה במקום והעורר התיישב במושב הנהג. העורר צעק דברי איום כלפי השוטר המסוים. או אז הורה השוטר לעורר לעצור, אולם העורר נמלט מן המקום כשהוא נוהג בכלי הרכב. השוטר כלפיו הושמעו דברי האיום ושוטר נוסף נכנסו לרכב משטרתי והחלו במרדף אחרי המכונית בה נהג העורר. העורר שהבחין בשוטרים עקף כלי רכב מצד ימין וחצה צומת באור אדום תוך שהוא נוסע בצורה פרועה ומסכן כלי רכב ומשתמשים בדרך שנמצאו בקרבת מקום. בשלב מסוים הפסיקו השוטרים את המרדף. העורר נעצר על ידי אנשי משטרה ביום 25.5.2010.

3.

בית המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה לגבי העבירות שבכתב האישום. זאת על יסוד אמרות שונות של אנשי משטרה, כולל השוטר כלפיו הושמעו דברי האיום. הסניגור המלומד טען בפניי, כי לא קיימות ראיות לכאורה וכי בכל מקרה ראוי היה לבחון חלופת מעצר.

4.

דעתי היא, כי אכן קיימות ראיות לכאורה. ההודעות שנמסרו על ידי השוטרים מבססות את האמור בכתב האישום ועל כן צדק בית משפט קמא בקביעתו לעניין דיותן של הראיות. כמו כן קיימת עילת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר וזאת כעולה מדרך נהיגתו וגם בהתחשב באיום שהשמיע כלפי השוטר. סבורני כמו כן, כי במקרה מעין זה אף אין לבחון אפשרות שימוש בחלופת מעצר.

5.

הערר נדחה.