בש"פ 5408/08 יורי אילאיץ נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן) לפיו נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט ח' חדש) לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית המגבילים שהוטלו עליו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה, מעשה מגונה בפומבי ונסיון למעשה מגונה. על-פי הנטען בכתב האישום, עבד העורר כשומר באתר בניה באשדוד. המתלונן, קטין כבן 15 המתגורר בקרבת מקום, הגיע לקרוואן הנמצא באתר הבניה, והעורר הזמינו לתא השירותים, בו חשף בפניו של הקטין את איבר מינו תוך שהוא מבקש מהקטין לגעת בו לשם גירויו המיני. העורר סירב ועמד לצאת מהקרוואן, או אז אחז העורר בישבנו של הקטין. לאחר מכן הציע העורר לקטין 20 ₪, אך זה סירב ועזב את המקום.

2.

המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן ואילך בא עניין מעצרו של העורר בפני הערכאות השונות פעמים רבות, כפי שפורט בהחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי מיום 3.6.2008. איני רואה אפוא צורך לשוב ולפרט בהרחבה את מלוא השתלשלות ההליכים, ודי לי שאתארה בתמצית, כדלקמן:

עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו; עררו של העורר לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נדחה; בהמשך הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר למעצר בית בערובה; עררה של המדינה על החלטה זו התקבל; עררו של העורר לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי התקבל אף הוא, והדיון הוחזר לבית משפט השלום לקבלת תסקיר מעצר והחלטה מחדש. תסקיר מעצר לא הוגש במועד, והחלטת בית משפט השלום הושבה על כנה; בהמשך הדברים הוגש תסקיר מעצר, ובית משפט השלום דחה את חלופת המעצר שהוצעה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים; עררו של העורר לבית המשפט המחוזי על החלטה זו התקבל, ובית המשפט נעתר להצעת העורר להורות על שחרורו בערובה בתנאים של מעצר בית מלא ופיקוח אלקטרוני;

על רקע חלוף הזמן, כששה חודשים לאחר מעצרו, פנה העורר לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר בעניין תנאי מעצר הבית כך שיתאפשר לו לצאת מהבית בליוויו של ערב. בית המשפט דחה את בקשתו לנוכח איזון האינטרסים בין העורר לבין קרבן העבירה המתגורר בסמיכות לביתו של העורר, ובשל העובדה כי שלב ההוכחות בתיק העיקרי עומד בפני סיום. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מתסקיר שירות המבחן עולה דבר קיומו של קושי להעריך את המסוכנות הקיימת מצידו של העורר, וכן את הבעייתיות בחלופת המעצר הנוכחית הנמצאת בקרבת מקום למגורי המתלונן, אשר בשל כך גובתה בהתקנת איזוק אלקטרוני.

יצויין, כי בעת מתן החלטתו של בית משפט השלום בחודש מרץ 2008, סיום שלב ההוכחות בתיק העיקרי תוכנן לחודש מאי 2008. ואולם, במהלך פרק הזמן בין החלטת בית משפט השלום לבין הגשת הערר לבית המשפט המחוזי, נדחה מועד הדיון לחודש יולי 2008.

על החלטת בית משפט השלום הגיש, כאמור, העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערר על הסף, בקבעו כי בין מועד שחרורו של העורר למעצר בית בחודש דצמבר 2007 לבין מועד הגשת הבקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום חלפו רק כארבעה חודשים, ולפיכך אין לומר כי חלף "זמן ניכר", כנדרש על-פי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) לשם דיון מחודש בעניין תנאי חלופת המעצר של העורר. עוד ציין בית המשפט, כי במידה והעורר סבור כי דחיית מועד ההוכחות מחודש מאי לתחילת חודש יולי מהווה שינוי נסיבות, יתכבד הוא ויגיש בקשה מתאימה לבית משפט השלום אשר יבחן את הטענה ויכריע בה.

מכאן הערר שבפניי, המעלה לדיון, זו הפעם העשירית, את סוגיית מעצרו של העורר בפני ערכאה שיפוטית.

3.

לטענת בא כוח העורר, טעה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא עבר זמן ניכר המצדיק בחינה נוספת של התנאים המגבילים. לטענתו, בחינת עניינו של העורר על-פי אמות המידה של הפסיקה מצביעה על כך שלא היה מקום לדחות את בקשת העורר בנימוק סף. כן מצביע בא כוח העורר על גילו המבוגר של העורר, על היעדר עבר פלילי ועל העובדה כי העבירה בה מואשם העורר הינה ב"רף התחתון" של מדרג החומרה. בנוסף, מפנה בא כוח העורר לעובדה כי העורר נמנע מלהפר את תנאי שחרורו, ולפיכך יש לתת בו ובערביו אמון ולבחון בחיוב את בקשתו להקלת תנאי המעצר המגבילים אשר הוטלו עליו. בסוף דבריו טוען בא כוח העורר כי דחיית הדיון בתיק העיקרי לחודש יולי יגרור את הימשכות המשפט עד לאחר הפגרה, שכן נכון להיום קבוע בעניינו של העורר יום דיונים בודד עד תחילת הפגרה, ואין זה סביר שיעלה בידי בית המשפט לסיים את הדיון בתיק העיקרי במהלכו. כך, לטענת הא כוח העורר, עלול להיווצר מצב לפיו העורר יימצא תחת תנאי שחרור מגבילים ביותר למשך פרק זמן ארוך.

מנגד, באת כוח המשיבה מתנגדת לבקשת העורר. לטענתה, המסוכנות העולה מהעורר ברורה, ולא לחינם הוטלו עליו תנאים מגבילים. באת כוח המשיבה מצביעה על העובדה כי העבירה בוצעה, לכאורה, בשעה 17:00 אחר הצהריים, ועל כן מתן אפשרות לעורר לצאת מביתו במשך שעות היום תסכל את התכלית של נטרול מסוכנותו. עוד מפנה באת כוח המדינה לתסקיר שירות המבחן, בו נקבע כי ישנו קושי להעריך את מסוכנות העורר וכי חלופת מעצר הנמצאת בקרבה למקום מגוריו של המתלונן הינה בעייתית. אשר להימשכות ההליך עד לאחר פגרת בתי המשפט, סבורה המשיבה כי סיום הדיון בעניינו של העורר בתום יום הדיונים המתוכנן הוא אפשרי.

4.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטותיהן של הערכאות דלמטה ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. אף אם היה מקום להניח לטובת העורר כי נתמלאו תנאי סעיף 52(א) לחוק, כך שפרק הזמן שחלף מיום שחרורו למעצר בית ועד היום הינו "ניכר" באופן המצדיק עיון מחדש בעניין תנאי מעצרו, הרי שלנוכח נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, נחה דעתי כי האיזון שערך בית משפט קמא לגופה של בקשת העורר לעיון חוזר הינו איזון ראוי. שקילת הגורמים השונים, ביניהם – מועד סיום המשפט הקרב ובא; אופי העבירה בביצועה מואשם העורר והמסוכנות הטמונה בו; קרבת מקום מגוריו של קרבן העבירה למקום חלופת המעצר; העובדה כי תנאי המעצר המגבילים המוטלים כיום על העורר הוצעו על-ידי העורר עצמו ואומצו על-ידי בית המשפט, זאת חרף חוות דעת מטעם שירות המבחן אשר הצביעה על בעייתיות החלופה

– כל אלה מובילים למסקנה כי אין מקום להיעתר, בעת הזו, לבקשת העורר.

אשר לטענת בא כוח העורר בדבר החשש מהימשכות ההליכים, אבקש לציין כי במהלך הדיון הודיעוני באי כוח הצדדים כי המועד הקבוע לסיום שלב ההוכחות בתיק העיקרי הינו כשבוע ימים מהיום. נראה, אפוא, כי התיק מצוי בשלביו הסופיים ביותר. אינני רואה לקבל את טענת בא כוח העורר כי הדיון בתיק יימשך בהכרח עד לאחר פגרת בתי המשפט, ומוצאת אני לנכון להביע את תקוותי כי הערכאה הדיונית תשכיל לזרז את ההליכים בעניינו של העורר כך שאלו יסתיימו במהרה. על כל פנים, במידה והעורר יהיה סבור כי תתעוררנה נסיבות אשר יש בהן כדי להצדיק בקשה לעיון חוזר, אם בשל הימשכות ההליך, אם בשל סיבות אחרות, שמורה לו, כמובן, הזכות לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט השלום.

הערר, אפוא, נדחה.