בש"פ 5410/13 מדינת ישראל נ. חאמד מחמוד

א.

בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בבש"פ 5410/13 (הוא העורר בבש"פ 5515/13; להלן מחמוד ) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים ), בתום תשעה חודשי מעצר, וזאת בתשעים יום, החל מיום 15.8.13; ובערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופט י' קינר) מיום 7.8.13, בגדרה נדחתה בקשתו של מחמוד לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הרקע לפרשה הוא סכסוך מתמשך בין משפחת חאמד (משפחתו של מחמוד) למשפחת ותד.

רקע והליכי מעצר

ב.

כנגד מחמוד, יליד 1951, הוגש ביום 15.11.12 כתב אישום המייחס למחמוד עבירות של חבלה בכונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, נסיון לחבלה בכונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין ונשיאת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. כנטען בכתב האישום, בבוקר יום 2.10.12, בסמוך לשעה 0800, הגיעו ארבעה מבני משפחת ותד או מקורבים לה (להלן האחרים ) למוסך השייך לבנו של מחמוד, כדי לאתר מי מבני משפחת חמאד ולהתעמת עמם. נטען, כי משירדו מן הרכב ובידו של אחד מהם ( זהרן ) אלת עץ, שלף מחמוד אקדח טעון, שנשא על גופו שלא כדין, והחל לירות לעברם בכונה לפגוע בהם, ולגרום להם לחבלה חמורה, נכות או מום. אף לאחר שזהרן נפצע כתוצאה מן הירי ונפל ארצה, כך נטען, המשיך מחמוד וירה ארבע יריות נוספות. לאחר מכן נמלט מחמוד מן המקום, מותיר את זהרן שכוב על הקרקע ושותת דם.

ג.

עם הגשת כתב האישום עתרה הפרקליטות למעצרו של מחמוד עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בעילה של חשש לסכנה הנשקפת ממנו לציבור, ולאחרים בפרט, כנלמד מן העבירות המיוחסות לו; וזאת, מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב), 21(א)(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, ובעיקר על סמך עדויותיהם של עדי ראיה ושל אחד האחרים, וכן התנהגותו המפלילה של מחמוד, אשר אותר ונעצר אך חודש לאחר קרות האירוע. כן נטען, כי נוכח הימלטותו של מחמוד מן המשטרה לפרק זמן ממושך, והואיל ואחד העדים עובד במוסך של בנו, קמה עילה לעצור את מחמוד מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן מתעורר חשש ממשי שאם לא ייעצר יביא לשיבוש מהלכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים. עוד צוין העבר הפלילי המכביד שלחובת מחמוד, הכולל הרשעה בעבירות בטחוניות ובעבירות אלימות שונות, אשר בגינן ישב שנים רבות מאחורי סורג ובריח, ובגדר זאת מאסר עולם בגין עבירת רצח, ממנה שוחרר במסגרת "עסקת ג'יבריל".

ד.

בדיון ביום 9.12.12 טענו הצדדים מזה ומזה לעניין שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למחמוד בכתב האישום. עיקר המחלוקת נגעה לראיות לנוכחותו של מחמוד במוסך בעת האירוע. בטיעוניו הצביע בא כוחו של מחמוד על מחדלי חקירה שונים וסתירות בין העדויות, וטען כי המשטרה נצמדה לכיוון חקירה אחד ולא ביקשה לגלות את האמת. לאחר שעיין בחומר החקירה ונדרש לטענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) בהחלטתו מיום 24.12.12, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס העובדות המיוחסות למחמוד בכתב האישום. צוין, כי הסתירות בין הודעותיו של עד התביעה המרכזי אינן שוללות מן היסוד את עדותו המפלילה, אשר נתמכת בהודעות של עדים נוספים. אשר למחדלי החקירה להם נטען, ציין בית המשפט המחוזי, כי לא שוכנע שיש בהם, לעת זו, כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית. הוטעם, כי על השאלות בדבר משקלן של העדויות הסותרות וליקויי החקירה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. עם זאת הורה בית המשפט על עריכתו של תסקיר מעצר בעניינו של מחמוד, כדי לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

ה.

כעולה מתסקיר המעצר מיום 13.1.13, מחמוד כבן 62, נשוי, אב לחמישה ילדים וסב לנכדים. שירות המבחן התרשם, כי אף שריצה בעבר עונשי מאסר ארוכים, חוית מעצרו הנוכחית מורכבת, נוכח בעיות רפואיות מגוונות מהן הוא סובל. צוין, כי בשיחה עם מחמוד בלטה נכונותו לשתף בעברו העברייני, וכי כיום תופס הוא עצמו כאדם משוקם המעורב מאוד בחיי משפחתו ועושה מאמצים להרחיקם מפלילים. שירות המבחן שקל את עברו הפלילי המכביד של מחמוד והנוקשות המחשבתית שזיהה אצלו מזה, ואת היות מעצרו הנוכחי חריג בעשור האחרון ועייפותו הניכרת של מחמוד מזה, והתרשם כי נשקף הימנו סיכון ברמה בינונית להישנותן של עבירות אלימות בחומרת תוצאות פגיעה בינונית עד גבוהה. אודה כי ניסוח זה, מסובך מדי לטעמי, אולי מקוצר המשיג. עוד בחן שירות המבחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי מחמוד, אולם חרף התרשמותו משלושה מפקחים רציניים, בעלי גישה בוגרת והבנה של התפקיד לו התחייבו, התקשה להעריך אם מתאימה היא לצרכיו של מחמוד, נוכח העמימות סביב סכסוך המשפחות שברקע הפרשה, ועל כן לא בא בהמלצה לשחררו לחלופה.

ו.

ביום 4.2.13 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) על מעצרו של מחמוד עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו נתן בית המשפט המחוזי דעתו לטענת הסניגור, לפיה מכתב האישום עולה, כי היו אלה האחרים שבאו מתחילה שבידם אלה ורצו לפגוע במחמוד, אולם קבע כי אין בכך כדי לשלול את חומרת מעשיו הרבה, שככלל יש לעצור בגינם את מבצעם עד תום ההליכים. כן צוין, כי חרף מצבו הבריאותי הרעוע של מחמוד, אין זו עילה להימנע ממעצרו, ויש בידו לקבל את הסיוע הרפואי הראוי במסגרת שירות בתי הסוהר. לבסוף צוין, כי אין בנסיבות כדי לחרוג מהמלצתו של שירות המבחן ומן הכלל האמור.

ז.

מחמוד ערר על החלטה זו לבית משפט זה. עררו נדחה בהחלטה מיום 4.3.13 (השופטת ברק-ארז). בכל הנוגע לפגמים הראייתיים צוין, כי מקומם להתברר במסגרת ההליך העיקרי, וכי העדויות המפלילות הקיימות עתה מספיקות למעצרו של מחמוד עד תום ההליכים. לעניין שחרורו של מחמוד לחלופת מעצר נקבע, כי בשים לב למכלול הנתונים – רמת המסוכנות, עמדתו המסויגת של שירות המבחן והתחמקותו הלכאורית מהתיצבות לחקירה במשטרה – אין בנסיבות חלופה שבכוחה לקיים את תכלית המעצר.

.

ח.

ביום 10.7.13 הגיש מחמוד בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים, בה נטען כי מאז החלה שמיעת ההוכחות בגדר ההליך העיקרי בתיק נחלשה משמעותית עוצמת הראיות בתיק; זאת - הואיל והראיות נסבות על הודעותיהם של שני עדים מרכזיים, שאחד מהם נמנע פעמיים מהופעה למועדי הדיון אליהם זומן ולא אותר, והשני הוכרז על ידי הפרקליטות כעד עוין. בנוסף נטען, כי נוכח העיכובים בהליך הנובעים מן האירועים האמורים, ובשים לב למצבו הרפואי ההולך ומידרדר של מחמוד ולתקופת מעצרו הממושכת (מיום 4.11.12), יש לשחררו לחלופת מעצר. בהחלטתו מיום 7.8.13 נדרש בית המשפט המחוזי לטענות הסניגור וקבע, הואיל וטרם העיד העד המרכזי בתיק, אין לקבוע כי בבסיס הראייתי למעצרו התרחש שינוי דרמטי, המצביע על סיכויים גבוהים יותר לזיכויו של מחמוד מאשר להרשעתו, ומשכך אין מקום לשנות מן ההחלטה על מעצרו לעת זו. אשר למצבו הרפואי של מחמוד ציין בית המשפט, כי אין באפשרותו לקבוע, על סמך הראיות שהוצגו לו, שחלה בו הידרדרות, ולא כל שכן לומר כי אין בידי שירות בתי הסוהר לספק לו את הטיפול הרפואי הנדרש. לבסוף נקבע, כי הנימוקים שהובילו להחלטה על מעצרו של מחמוד עד תום ההליכים המשפטיים עומדים בעינם, והבקשה נדחתה.

הערר

ט.

מכאן הערר מיום 8.8.13, בו שב בא כוחו של מחמוד ופירט את שלושת האדנים עליהם נשענה הבקשה לעיון חוזר, ונטען כי בצירופם ראוי לשחרר את מחמוד לחלופת מעצר. הוטעם, כי למעלה מתשעה חודשים חלפו מאז נעצר מחמוד לראשונה, במהלכם התקיימו כארבע ישיבות הוכחות בלבד, ועד סוף אוקטובר קבועים שלושה מועדים נוספים, בעוד העד המרכזי של התביעה טרם אותר על ידיה או על ידי המשטרה, חרף צו הבאה שהוצא כנגדו (לפני כחודשיים ומחצה). כן הוטעם, כי יש לתת משקל ניכר לכך שהרשעתו האחרונה של מחמוד היתה לפני כעשר שנים, וכי שירות המבחן אמנם לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, אולם לא שלל את האפשרות באופן פוזיטיבי, והעריך את המפקחים המוצעים כרציניים וראויים.

י.

ביני לביני הגישה הפרקליטות כאמור בקשה להארכת מעצרו של מחמוד בשלושה חודשים נוספים.

הבקשה

יא.

בבקשה מיום 1.8.13 נטען, כי חומרת מעשיו של מחמוד, אשר הותיר את קרבנו שותת בדמו ואקדחו לא אותר, מלמדת על המסוכנות הנשקפת הימנו; וזאת, שעה שהסכסוך בין המשפחות עודנו שריר וקיים. לטענת הפרקליטות, על רקע עברו הפלילי המכביד של מחמוד, היכרותו הקודמת עם עדי התביעה והחשש הממשי שינסה לשבש מהלכי משפט ולהימלט מאימת הדין נוכח התנהלותו לאחר הירי, לא תסכון חלופה שיהא בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

ההליכים בתיק העיקרי

יב.

זה המקום לציין, כי לעת עתה נתקיימו ארבעה מועדי הוכחות ונשמעו חמישה עדי תביעה, בהם אחד משניים מרכזיים; וזאת, שעה שקביעת מועדי ההוכחות נעשתה כארבעה חודשים לאחר ההקראה, נוכח מספר דחיות שניתנו לבקשת בא כוחו של מחמוד לעניין מתן מענה מפורט לכתב האישום ובקשות דחיה אחרות מטעמו. שלושה מועדי הוכחות נוספים קבועים לתאריכים 29.9.13, 7.10.13 ו-31.10.13. שני צוי הבאה הוצאו כנגד אותו עד תביעה מרכזי שלא התיצב למתן עדותו.

הדיון

יג.

הדיון בערר ובבקשה אוחד. עו"ד בטיטו טען למחמוד באופן ראוי, כי שלושה נימוקים מקריים עומדים בבסיס הערר: ראשית, מצבו הבריאותי של העורר; שנית, הזמן בו הוא יושב במעצר; שלישית, חולשת הראיות; גם אם אין בכל אחד מהם לשחרר לחלופה, הצטברותם יחד מצדיקה זאת. אשר למצב הבריאותי, הוגשה רשימה של מגוון בעיות רפואיות מסוגים שונים (שלא נמנה בשל צנעת הפרט) וכן שני אירועים רפואיים שקרו למחמוד לאורך תקופת מעצרו; הוא זקוק לטיפול ביתי ולא בתא ובו אסירים. ועוד, נטען כי העד המרכזי לא התייצב ואין לדעת אם יאותר, ועד מרכזי אחר, אבו זיאד, הוכרז כעד עוין, אך גם לפני כן היו הודעותיו חלשות (הוגשו חקירתו והודעותיו) . נאמר, כי גם אם כתב האישום חמור, אין מחלוקת שארבעה צעירים חמושים באלת בייסבול באו לפגוע במי ממשפחת חאמד. לשיטת ההגנה, אין חשש לשיבוש, שכן העדים שנותרו כמעט כולם שוטרים (למעט העד המרכזי, העדים האזרחיים האחרים – כנטען – זניחים), העבר הפלילי ישן והתסקיר אישר את המפקחים.

יד.

עו"ד חנאווי טענה למדינה, שישנה תשתית ראייתית – בעיקר עדות העד שלא אותר, אך גם של עדים נוספים, אבו זיאד ואחרים; התשתית הראייתית נדונה בשתי ערכאות, והכרזתו של אבו זיאד כעד עוין, אינה משנה זאת לעת עתה, ואין מקום שבית משפט זה יתערב בראיות ויקבע כרסום בהעדר שינוי דרמטי. אכן, העד המרכזי הנזכר טרם אותר, אך ההליכים נמשכים, ויש צורך במספר ישיבות לסיום פרשת התביעה. אשר למצבו הבריאותי של מחמוד, הוא ניתן לטיפול בשירות בתי הסוהר, ואילו מסוכנותו בעינה עומדת – עסקינן בשימוש בנשק חם שטרם אותר.

הכרעה

טו.

בטרם הכרעה עיינתי במכלול החומר, לרבות – לבקשת הסניגור – בהודעותיו ובעדותו של העד אבו זיאד, וכן בתיעוד הרפואי שצורף וברישום הפלילי. אין חולק כי עסקינן בפרשה חמורה, וגם אם באו הירי ופציעת הקרבן, לכאורה וכנטען, נוכח איום ארבעה צעירים באלת בייסבול על אדם מבוגר (מחמוד כיום בן 62), עדיין בענין חמור עסקינן, והנשק לא אותר. עברו הפלילי של מחמוד אמנם ישן (עד 2002), אך כולל לא פחות מאשר רצח. מנגד, מצבו הבריאותי אינו טוב, כפי שגם העירה השופטת ברק-ארז בשעתו, ואין חולק שבית הסוהר אינו מקום אידיאלי לאדם חולה, אך הפרשה נשוא התיק אירעה כשכבר היה חולה, וחרף זאת – ושירות בתי הסוהר ערוך ככלל לטפל במצבים רפואיים של חולי; אין מדובר חלילה במי שמחלתו סופנית, ואני מאחל למחמוד כמובן בריאות.

אשר לעד שלא אותר, זו שאלה משמעותית; הפרקליטה המלומדת לא יכלה לומר אם בהיעדרו "אין תיק", אך ככל הנראה משקלו ממשי בתיק. באשר להודעותיו ועדותו של אבו זיאד, אכן הסניגור טרח לסמן את המקומות הבעייתיים, אך סבורני בסופו של יום, מבלי להקל ראש בכל טענה, כי אין זה מצב שבו יבוא בית משפט זה, חיצוני לתיק, ויביע דעה על התיק המתנהל בבית המשפט הדיוני לגופו, בהיעדר כל התמונה.

טז.

מה משמיענו כל זה? סבורני כי לעת הזאת אין להיעתר לערר במובן של אישור חלופה, גם בהתחשב בתסקיר שירות המבחן שאמנם לא נעל את הדלת וראה בחיוב שלושה מפקחים – אך לא בא בהמלצה שכזאת. ואולם, יש להיעתר לבקשת המדינה באופן חלקי בלבד. קרי, המעצר יוארך ב- 60 יום מ- 15.8.2013 (ולא ב- 90 יום). המטרה היא כפולה: ראשית, לטעמי במיוחד בשל מצבו הרפואי של מחמוד, יש מקום להחשת המשפט; שלושת המועדים שנקבעו אינם מספיקים לטעמי כל עיקר (אחד מהם יהא עתה גם לאחר ההארכה הניתנת). על הצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי להוספת מועדים, ולהביא את בקשתי כי כאלה ייקבעו, אף שבטוחני שיומנו של המותב עמוס. שנית, ככל שהעד המרכזי לא יאותר, על התביעה לשקול צעדיה ולהחליט אם לאחר שמיעת שאר העדים להודיע על סיום פרשת התביעה, או כל החלטה אחרת. זאת, כך שלפני בית משפט זה בבואו לשקול הארכה נוספת או חלופה, תהא תמונה עדכנית בכל הפרמטרים (לרבות המצב הרפואי), ויבחן אז – מה שטרם הגיעה שעתו כרגע – אם נעה "נקודת האיזון", כפי שנהוג לומר.

יז.

איני נעתר אפוא לערר מחמוד, ובקשת המדינה מתקבלת חלקית, להארכה ב- 60 יום מ- 15.8.2013.