בש"פ 5411/03 סרגיי אברמוב נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב- יפו, הכולל שני אישומים. באישום הראשון, נטען כי העורר הועסק כנהג שהוביל נשים, אשר הוברחו לישראל וסיפקו שירותי זנות. עוד נטען כי במהלך אחת הנסיעות, פנה העורר אל שתיים מהנשים, ואמר להן: "תעבדו טוב ותעשו מה שאומרים לכם, אחרת ימכרו אתכם לערבים ובכלל לא תחזרו הביתה". במועד אחר, כך נטען, פנה העורר לאחת משתי הנשים ואמר לה כי מכרו את האחרת לערבים. בשל כך מיוחסות לעורר עבירות של סרסרות למעשה זנות- עבירה לפי סעיף 199 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין ), ואיומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

על פי העובדות המתוארות באישום השני, ניסה העורר להדיח את אחת הנשים, אינה קרטשובה (להלן: המתלוננת ), מלהעיד במשפטו של אחד מראשי רשת הסחר בנשים, וזאת תמורת 3000 דולר, שהובטחו לו אם יצליח בכך. פעולת ההדחה אמורה הייתה להתבצע במסדרון בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אך זו סוכלה בעודה באיבה, שכן משפנה העורר אל המתלוננת וביקש לשוחח עמה, ניגשו אליו שני שוטרים שליוו את המתלוננת, ומנעו זאת. בגין עובדות אלה, מיוחסות לעורר עבירות של ניסיון להדחה בעדות - עבירה לפי סעיף 246(א) וסעיף 25 לחוק העונשין, וניסיון לשיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 וסעיף 25 לחוק.

2.עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ובית-משפט השלום (כבוד השופט צ' קאפח) קיבל את הבקשה בקובעו כי אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה באשר לפריט האישום השני. עוד קבע כי לנוכח טיב העבירות המיוחסות לעורר קיים חשש להשפעה על עדותה של המתלוננת ועל כן, אין מקום לחלופת מעצר. עם זאת, הוסיף בית-המשפט כי לאחר שמיעת עדות המתלוננת במשפט, אשר בו נעשה ניסיון ההדחה, יוכל העורר לפנות בבקשה לעיון חוזר במעצרו.

3.על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית- המשפט (כבוד השופט צ' גורפינקל) דחה את הערר וקבע כי ניסיון ההדחה המיוחס לעורר מסכן את קיומם של הליכי משפט תקינים וכי מהודעת המתלוננת עולה שכבר בהזדמנות קודמת ניסה העורר לשדלה לצאת את הארץ, ואף בני משפחתה שבחוץ לארץ קיבלו שיחת טלפון בה הושמעו איומים, בשל כוונתה של המתלוננת להעיד. בית- המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין קמה עילת מעצר בשל חשש סביר לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, אך ציין אף הוא כי מיד בתום עדותה של המתלוננת בתפ"ח 1237/02 יוכל העורר לפנות בבקשה לעיון חוזר.

מכאן הערר שבפניי.

4.העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי פריט האישום השני, אשר סביבו נסוב הדיון בשאלת המעצר. בא-כוח העורר אף אינו חולק על כך שקמה נגד מרשו עילת מעצר לנוכח העבירות המיוחסות לו באישום השני. יחד עם זאת, סבור בא-כוח העורר כי יש מקום להורות על חלופת מעצר במקרה דנן וזאת לנוכח העובדה שהעורר הודה במעשים המיוחסים לו כבר בשלב החקירה ואף היכה על חטא בציינו כי עשה טעות. בא-כוח העורר מוסיף ומציין כי למרשו אין עבר פלילי וכי תפקידו בפרשת הסחר בבני אדם, נשוא תפ"ח 1237/02, היה שולי ביותר כמי ששימש נהג לאותן נשים ותו לא. לחלופין הציע בא-כוח העורר כי יוזמן תסקיר מעצר מאת שירות המבחן בעניינו של העורר וכי במסגרת תסקיר זה תיבחן חלופת המעצר המוצעת.

5.העבירות המיוחסות לעורר באישום השני הן עבירות מובהקות המקימות עילה למעצר ולגביהן הנטל לסתור את חזקת המסוכנות כבד במיוחד, שכן מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה בדבר ניסיון להדחת עד ובדבר ניסיון לשיבוש מהלכי משפט, קשה לסמוך עליו כי חלופת מעצר תפיג מסוכנות זו. בנסיבות אלה, אני סבורה כי בית-משפט השלום וכמוהו בית-המשפט המחוזי, איזנו נכונה בין האינטרס הציבורי שבשמירה על תקינות ההליך ובין נסיבותיו האינדיבידואליות של העורר, בכך שהורו על מעצרו של העורר אך יחד עם זאת ציינו כי עם תום עדותה של המתלוננת בתפ"ח 1237/02, יוכל העורר לעתור לעיון חוזר בשאלת מעצרו. מדברי באת-כוח המשיבה אני למדה כי מועד זה קרוב וכי המתלוננת אמורה להעיד באותו הליך כבר ביום 7.7.03 או לכל המאוחר ביום 10.7.03.

לפיכך, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא וכן לא ראיתי מקום להורות על תסקיר מעצר בעניינו של העורר, כפי שהציע בא-כוחו של העורר לחלופין.

הערר נדחה.