בש"פ 5417/17 אסאמה עיאד נ. מדינת ישראל

1.

בפני עתירה נוספת מטעם העותר לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) ל פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה ).

להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הנדרשים להכרעה בעתירה.

רקע

2.

הרקע העובדתי הצריך לעתירה שבכותרת פורט בהרחבה בהחלטתי מתאריך 29.12.2016, במסגרת עתירה קודמת לגילוי ראיה חסויה בעניינו של העותר, ולא מצאתי מקום לחזור פה על הדברים (ראו: בש"פ

9200/16; להלן: העתירה הראשונה )).

3.

בקצרה ייאמר כי בתאריך 16.08.2016 הוגש כנגד העותר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: הנשיאה ר' יפה- כ"ץ , י' צלקובניק , ו- ג' שלו ) ב-תפ"ח 38456-08-16. כתב האישום, אשר אוחז שני אישומים , מייחס לעותר ביצוען של עבירות ביטחוניות שונות, עבירות נשק, וניסיון רצח, הכל בהתאם למפורט בכתב האישום.

4.

בתאריך 01.11.2016, במסגרת התיק המתנהל כנגד העותר בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, המשיבה הוציאה: "תעודה בדבר ראיות חסויות" (להלן: תעודת החיסיון ), בחתימתו של שר הביטחון, מר אביגדור ליברמן , זאת מכוח סעיף 44(א) ל פקודה . תעודת החיסיון חלה, על פי לשונה, על הדברים הבאים:

"1.

מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2. א.

שיטות ודרכי פעולה , פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת החקירה, לרבות תוכן מידע שעלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה .

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4.

החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי" (ההדגשות שלי – ח"מ ).

5.

בתאריך 28.11.2016, באות-כוח העותר הגיש לבית משפט זה את העתירה הראשונה , ובמסגרתה העותר ביקש לפרט את החומר החוסה תחת תעודת החיסיון , וכן להסיר את החיסיון מעל ראיות חסויות, ככל שהן חיוניות להגנתו של העותר. ב עתירה הראשונה נטען, בין השאר, כי בחומר החקירה שנמסר להגנה – אין כל התייחסות למה שהתרחש בתקופת המעצר בין התאריכים: 01.08.2016-21.07.2016 (להלן: עשרת הימים ), אשר לאחריהם העותר הודה בכל מה שיוחס לו. במסגרת זו נטען כי ב עשרת הימים הללו – הופעל על העותר לחץ אסור, וזאת כדי שימסור הודאת שווא.

6.

בתאריך 29.12.2016 דחיתי את העתירה הראשונה , וקבעתי, בין היתר, כדלקמן:

"בא-כוח המשיבה הצהיר במסגרת הדיון בעתירה כי: "אם הייתה אינדיקציה כלשהי שהודאתו של נאשם ניתנה שלא מרצון חופשי בדרך כלשהי היינו אומרים זאת", ובהקשר זה הוא הודיע כי מוסכם עליו כי אם היה חומר כזה היה צורך לגלותו, או לבטל את כתב האישום בעניינו של העותר (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול מתאריך 08.12.2016). בנסיבות אלו, ולאחר שלגופם של דברים לא מצאתי בחומר החסוי, דבר המסייע להגנת העותר בהקשר זה – לא ראיתי מקום לגלות להגנה חומר נוסף..." (ראו: שם, פיסקה 13).

7.

בתאריך 27.04.2017, במסגרת התיק העיקרי המתנהל כנגד העותר, ולאחר שההגנה הכריזה כי תמו עדיה בתיק, ובית המשפט המחוזי הנכבד קבע את התיק לשמיעת סיכומים – באות-כוח העותר ביקשו מבית המשפט המחוזי הנכבד לזמן בשנית את חוקר שב"כ, המכונה: אדר , שגבה את הגירסה במסגרתה העותר הודה במיוחס לו. הן אף ביקשו לזמן לעדות את חוקר השב"כ, המכונה: אלבז , שהיה מופקד בתקופה הרלבנטית על חקירתו של העותר. במסגרת בקשתן, באות-כוח העותר הציגו: "טכניקת חקירה" מסוימת, כלשונן, שלא אפרט בעניינה כאן (להלן: האמצעי הנטען ). באות-כוח העותר טענו בהקשר זה כי במהלך המשפט נודע להגנה כי במסגרת תיקים

אחרים שעסקו בעניינים דומים (להלן: התיקים האחרים ; תפ"ח 67695-12-15, ו-תפ"ח 67631-12-15 ) – חוקרי שב"כ העידו אודות האמצעי הנטען הנ"ל, וזאת ללא שנטענה במסגרת הליכים אלו מצידה של המשיבה וגורמי הביטחון, כל טענת חיסיון בהקשר זה, ולפיכך הותרה חקירה נגדית בעניין זה. לטענת באות-כוח העותר, הידיעה על קיומו של האמצעי הנטען , שלא הייתה בפניהן בעת עדותו של העותר בהליך העיקרי – עשויה לשפוך אור על עדותו של העותר, והיא מצדיקה, לשיטתן, את זימונם לעדות של: אדר (בשנית) ו -אלבז . המשיבה, מנגד, התנגדה לבקשה.

8.

בתאריך 04.05.2017 – בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את בקשת ההגנה לזמן את אלבז לעדות, אך דחה את הבקשה להעיד בשנית את אדר , בקובעו , בין היתר, כדלקמן:

"... לטענת ההגנה, היות ו"אדר" הוא שגבה הודאתו המפלילה של הנאשם, הוא העד הרלבנטי לבירור האם נעשה שימוש באותה טכניקה, אלא שחוקר שב"כ זה נחקר ארוכות בביהמ"ש, בין היתר, ואולי בעיקר, בנוגע לאופן חקירתו של הנאשם. לכן, אין מקום לזמנו לחקירה נוספת. אשר ל"אלבז", ולמרות התנגדות המאשימה, ורק כיוון שהוא לא נחקר בתיק זה, ולפנים משורת הדין, אנחנו קובעים, כי עדותו תישמע " (ההדגשה שלי – ח"מ ).

בסיכום הדברים, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי בתאריך 08.06.2017 תשמע בפניו עדותו של אלבז .

9.

בתאריך 08.06.2017 אלבז העיד בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. במסגרת זו, ההגנה הפנתה ל אלבז שאלות לעניין האמצעי הנטען , על יסוד עדויות חוקרי שב"כ שנשמעו ב תיקים האחרים , והכל נוכח טענת ההגנה כי השימוש שנעשה ב אמצעי הנטען בעניינו של העותר – "סייע" לעותר לזכור את פרטי הודאתו המוקדמת בפניהם. במסגרת הדיון, המשיבה התנגדה לשאלות ההגנה בעניין זה לאחר שגרסה כי הדברים באים תחת החיסיון. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את התנגדות המשיבה ואסר על קו חקירה זה (ראו: עמ' 27 לפרוטוקול).

בהמשך, ועדיין במסגרת הדיון מתאריך 08.06.2017 הנ"ל – ההגנה הודיעה שבדעתה להתייעץ בנוגע לאפשרות להגיש בשנית עתירה לגילוי ראיה חסויה, ועל כן המועדים להגשת הסיכומים נדחו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי ההגנה תודיע האם בדעתה להגיש עתירה נוספת להסרת חיסיון, ובהתאם ייקבעו מועדים להגשת הסיכומים.

מכאן העתירה שבפני.

עיקרי טענות הצדדים בעתירה שבכותרת

10.

לטענת באות-כוח העותר, יש להורות כי תעודת החיסיון בעניינו של העותר איננה חלה על האמצעי הנטען . לחילופין, באות- כח

המבקש ביקשו כי יוסר החיסיון מעל האמצעי הנטען , וזאת, לשיטתן, כדי שהן יוכלו לחקור את אלבז בהקשר זה. באות-כוח העותר ביקשו כי המשיבה תאשר למיצער כי נעשה שימוש ב אמצעי הנטען

במהלך חקירתו של העותר בשב"כ. באות-כוח העותר הוסיפו כי האמצעי הנטען

איננו חוסה תחת תעודת החיסיון , והראיה, לשיטתן, היא כי חוקרי שב"כ ב תיקים האחרים העידו לגביו ללא התנגדותה של המשיבה (ראו: פרוטוקול מתאריך 08.06.2017, עמ' 22). עוד נטען כי לאחר חשיפת האמצעי הנטען במסגרת התיקים האחרים – ממילא אין עוד טעם בהטלת חיסיון. בנוסף נטען כי ככל ש האמצעי הנטען מצוי תחת החיסיון, הרי שיש הצדקה להסירו בהתחשב בתועלת שיש בכך להגנתו של העותר.

11.

בתאריך 08.08.2017 המשיבה הגיבה בכתב לעתירה ובמסגרת זו היא מסרה כך:

"המשיבה מבקשת להודיע לבית המשפט הנכבד, כי לא תתנגד מטעמי חסיון

(בהחלט ייתכן שחזרתו לעדות של העד "אלבז" מיותר מטעמים אחרים שכן הוא כלל לא נכח בחקירה הרלוונטית) לשאלות קונקרטיות שיעסקו במספר הפעמים שחזר העותר שלפנינו על דבריו במסגרת החקירה בה מסר הודאה ונרשם הזכ"ד הרלוונטי. זאת, להבדיל משאלות כלליות אודות שיטות חקירה, הכשרת החוקרים, חקירות של נחקרים אחרים וכיוצ"ב . ככל שמדובר במספר הפעמים שחזר העותר על דבריו בחקירתו הפרונטלית, אישרו גורמי הביטחון כי אין מדובר בשיטה החוסה תחת החיסיון ועל כן אין צורך בהסרתו לצורך כך" (ההדגשות הן במקור – ח"מ ).

הדיון בעתירה

12.

בתאריך 09.08.2017 התקיים בפני דיון בעתירה בדלתיים סגורות. בראשית הדיון הוריתי כי כל כתבי בית הדין והנספחים, שהוגשו במסגרת העתירה, יהיו חסויים, בשים לב להוראה שבסעיף 46 ל פקוד ה ,

ולצורך הנלווה לה – שלא לצטט בבקשה ובנספחים לה, קטעים שנשמעו בדלתיים סגורות. במסגרת זו, ולאחר שהצעתי בדיון – לפעול על פי מתווה מוסכם, אשר ייתר את ההכרעה בעתירה – לא הסתייעה, באות-כוח העותר חזרו על טענותיהן בעתירה.

13.

במסגרת הדיון – באת-כוח המשיבה טענה, מנגד, כי אדר תיאר בעדותו את תשאול העותר באופן מספק. באת-כוח המשיבה הוסיפה, בעקבות שאלות שהפניתי אליה, כי לאחר בירור שנערך בידי המשיבה עם אדר לעניין פרט מסוים הקשור ב אמצעי הנטען , נמסר לה כי אדר : "לא זוכר" האם כך נעשה, אך אם הדבר היה קורה הוא היה: "מציין זאת בדו"ח" (ראו: עמ' 4, ו-6 לפרוטוקול), ובמקרה דנן, לדבריה, הדבר לא צוין בידי אדר

בזכ"ד הרלבנטי מתשאולו

של העותר.

14.

לאחר הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, ערכתי דיון במעמד צד אחד, ובמסגרתו קיבלתי לעיוני את החומר החסוי בעניינו של העותר.

עתה לאחר שהצגתי הדברים – אעבור לליבון הדין.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת המשיבה לה, שמיעת טיעוני באות-כוח הצדדים, ועיון בחומר החסוי שהוגש לי במעמד צד-אחד ובירורים שערכתי בהקשר זה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות .

נימוקיי לכך יובאו בקצרה מיד בסמוך.

16.

סעיף 44(א) ל פקודה קובע כדלקמן:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראייה אם ראש הממשלה או שר הביטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי -

כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם ." (ההדגשה שלי – ח"מ ).

17.

בפסיקתנו נקבע כי המבחן לחיוניותה של הראיה החסויה להגנת העותר הוא אם טמון בה "פוטנציאל מזכה". דהיינו, אם יש בכוחה, או בהצטרפותה לראיות אחרות, כדי להקים ספק סביר באשמת העותר. נפסק כי על בית המשפט שדן בעתירה לבחון את משקלן ואת מידת חשיבותן של הראיות החסויות להגנתו של העותר, וזאת "בעיניו של סניגור", המבקש לגלות כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשלעצמה, או עם ראיות אחרות כדי לסייע להגנתו של עותר (רא ו: בש"פ 4745/17 יונס נ' מדינת ישראל (13.07.2017); בש"פ

877/17 אבו אעדיי נ' מדינת ישראל (21.03.2017) ).

18.

בענייננו, לאחר שקיבלתי הבהרות מבאת-כוח המשיבה ונציגי השב"כ בדיון במעמד צד אחד – מצאתי כאמור כי דין העתירה להידחות, וזאת מן הטעמים הבאים:

(א)

החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, הדן בתיק העיקרי, שלא להעיד בשנית את אדר , נומקה כאמור בכך ש אדר : "נחקר ארוכות בביהמ"ש, בין היתר, ואולי בעיקר, בנוגע לאופן חקירתו של הנאשם" (ראו: החלטה מתאריך 04.05.2017). ההתרשמות, הלכאורית, היא כי העתירה שבפני נועדה כדי לאפשר לבקש להעיד את אדר בשנית, וזאת חרף החלטת הביניים של בית המשפט המחוזי הנכבד הנ"ל, שלא התירה זאת, או לבקש לחזור ולהעיד את אלבז . בפסיקתנו נקבע כי הדרך להשיג על החלטת ביניים במשפט פלילי הינה במסגרת הערעור על הכרעת-הדין, ולא מצאתי הצדקה לאפשר זאת, במקרה דנן, באמצעות עתירה לגילוי ראיה (ראו: בש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל , פ"ד נג (3) 804 (1999)).

(ב)

הדיונים במסגרת התיקים האחרים , לפי הנמסר מהמשיבה – נערכו ב דלתיים סגורות , וכל מי שנחשף לחומר זה אמור היה לשמור אותו בסודיות מכח

סגירת הדלתיים.

מעבר לכך, בענייננו, ככל שיש לסווג את האמצעי הנטען כ"שיטה" – הרי שהוא מצוי תחת תעודת החיסיון , אשר, לפי לשונה, חלה על " שיטות ודרכי פעולה ... של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ו במסגרת החקירה ..." (ההדגשה שלי – ח"מ ). זאת ועוד – אחרת. אפילו נעשתה טעות בחשיפת ה אמצעי הנטען , או שלא היתה התנגדות מיידית לכך מחמת חוסר תשומת לב – אין מתקנים טעות בטעות.

19.

טרם סיום אציין עוד:

(א)

נוכח ההבהרות שקיבלתי מאת באת-כוח המשיבה בדיון במעמד צד אחד לעניין האמצעי הנטען – לא ה תרשמתי שיש, בנסיבות תיק זה, בחשיפת חומר נוסף, ככל שקיים בהקשר זה, כדי לסייע להגנתו של העותר.

(ב)

המשיבה מסרה, כזכור, כי היא לא תתנגד מטעמי חיסיון לשאלות קונקרטיות מצד ההגנה, שיעסקו ב מספר הפעמים , שהעותר חזר על דבריו במסגרת התשאול, או החקירה, בגדרן הודה במה שיוחס לו, וכי בהקשר זה – אין מדובר לעמדתה בשיטה, המצויה תחת החיסיון. נוכח הצהרה זו על באות כח העותר לשקול צעדיהן.

20.

בנסיבות הנ"ל – לא מצאתי טעם טוב לחשוף בפני ההגנה חומר נוסף בעניין האמצעי הנטען .

21.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית .